שעון חול אדיר ובתוכו המון מפתחות. מפתחות מכל הסוגים, מכל הצבעים וכל הגדלים. המפתחות נפלו בזה אחר זה, מלמעלה למטה. כאשר כל המפתחות היו בתחתית, השעון התהפך. ושוב. היא התבוננה בשעון ובמפתחות במשך שעות. ואז היא גילתה שהיא לא יודעת לכתוב סיפורים. זה מה שההתבוננות לימדה אותה. היא לקחה את אחד המפתחות שהיו על הקרקע וניסתה לדמיין כיצד הוא נושר מן העץ שהיה בסמוך. צליל המפתחות הנופלים זה על זה היה רך ועדין. עם כל נקישת מפתח נופל היא נשפה, ועם כל נקישת מפתח שנפל אחריו שאפה. התאימה את קצב נשימותיה לקצב הנפילה. המפתח מונח על כף ידה הפתוחה, הפרושה לפניה. מפתח נוסף נשר מן העץ הסמוך. המילה על המפתח שלה היתה "כיסא". היא חשבה שיהיה זה נחמד לבנות כיסא מן המפתחות הפזורים על הקרקע. היא אספה מספר מפתחות והניחה אותם זה על זה. לפתע שינתה את דעתה. עשתה בית במקום כיסא. בית ללא גג, כדי שתוכל לעשות גם חדרים. רוח נשבה והעיפה את כל הערימה. היא לא הצטערה. בין כה וכה לא ידעה לפסל או לבנות. הרוח נשאה על כנפיה מפתח קטן, והיא לקחה אותו. היה מצויר עליו עיפרון. היא לקחה מפתח אחר, שעליו היתה חרוטה המילה "קסם", והניפה אותו כמו מטה. מולה הופיעה מחברת קטנה, דפיה חלקים. המפתח שעליו מצוייר עיפרון חייך אליה, עדיין אוחזת במפתח עם המילה כיסא, והיא הניחה אותו על המחברת. עדיין נושמת בקצב המפתחות הנופלים. הרימה מפתח נוסף שנשר מן העץ, עליו כתוב "בננה". המפתח צחקק. המפתח שעדיין בידה, עם המילה כיסא, הביט בחיבה במפתח החדש. אספה מפתחות נוספים, הניחה אותם בכיסיה, אחזה בידה את המחברת והמפתח עם העיפרון, והניפה שוב את המפתח עם המילה קסם. קשת הופיעה בשמיים, והשמש החליקה לאורכה. היא הרימה מהקרקע מפתח עם המילה "לא", פתחה את המחברת וציירה את הקשת והשמש על אחד הדפים. הניחה את המחברת והמפתח עם העיפרון על הקרקע, את המפתח עם המילה קסם תלתה על השרשרת שלצווארה, הוציאה את שאר המפתחות מכיסיה והעיפה אותם באוויר. גשם של מפתחות. המפתח עם המילה בננה והמפתח עם המילה כיסא נופפו לה לשלום בדרכם לקרקע. היא התיישבה לצד המפתחות, על הקרקע, וסיפרה להם איך עבר יומה ומה חדש מאז אתמול. עדיין נושמת בקצב המפתחות הנופלים. סיפרה להם על החתול שלה, על השולחן שרדף אחריה ביער, ועל המטאטא החדש שלה. הנפת מפתח נוספת, והאוויר שמולה נצבע בגוני חום וכחול עד שהצטייר על פניו המטאטא, אותו אחד שסיפרה עליו רגע אחד קודם לכן. היא סיפרה גם על התגלית החדשה שלה, אותה גילתה לפני מספר דקות. היא אינה יודעת לכתוב סיפורים. המפתחות הציעו את עזרתם, אך היא ידעה שאין הם יכולים לעזור. היא יודעת לקרוא רק בשפת המפתחות, ושפה זו קשה מכדי לכתוב בה סיפורים. היא הבטיחה לעצמה ללמוד לקרוא בשפה אחרת כלשהי, שפה שבה תוכל להביע את עצמה ולכתוב את סיפוריה. כל מפתח עופף בחזרה לקן שלו. חלק מהקנים היו על הקרקע, חלק מתחת לקרקע, ואחדים היו על העצים. מפתחות אחדים הפתיעו אותה היום. הם עופפו אל השמיים, התרחקו עד שנראו לה כנקודות נוצצות, ויצרו אשליית כוכבים. הם אף יצרו צורות של קבוצות כוכבים מוכרות- המכשפה הגדולה, העץ היתום והשולחן האגדי. לאחר מספר דקות עופפו גם הם אל הקנים שלהם, ולילה ירד על שעון החול הגדול. עכשיו הוא היה ריק ממפתחות, אך היא עדיין השתדלה לנשום באותו הקצב. קיוותה שגם הלילה תחלום חלום מיוחד. היא כל כך אהבה את החלום של הלילה הקודם. גם מחר תלך ליער, תחפש את השולחן שרדף אחריה. חזרה אל ביתה, והחתול נהם לעברה נהמות רכות. המטאטא ריחף מעל הרצפה. לפתע נזכרה שהמפתח עדיין על צווארה. הנפה נוספת, ומיטה הופיעה. הסירה את השרשרת ותלתה אותה על המטאטא, יחד עם המפתח. בבוקר היא התעוררה מאושרת. החלום לא אכזב. בחלום הופיעה שוב המכשפה מהחלום של הלילה הקודם, וסיפרה לה סיפורים קסומים. היא ריחפה בשמיים וקטפה את המפתחות, התעטפה לה בענן ושיחקה עם השמש. היא ירדה בחזרה אל צמרת העץ, שם חיכתה לה המכשפה, ושתיהן צעדו לעבר היער. לפתע המכשפה נעלמה, והעצים הפכו לעפרונות ענקיים. הקרקע נהייתה לדף, וצדפים נשרו מהעפרונות. צעדיה הותירו שורות של כינורות קטנים על הדף, ולכל כינור הצטרף נגן וניגן בו. כל הנגנים ניגנו את אותה מנגינה, מנגינה קסומה מאחד הסיפורים של המכשפה. הצלילים שבקעו מהכינורות נהיו ממשיים, וכל צליל התעופף לו אל מולה. הצלילים הרכיבו תמונות שהשתנו בהתאם למנגינה וחלקיה השונים. הכל הסתחרר והיא מצאה את עצמה בתוך שעון החול הגדול, מחליקה מטה. מעולם לא ידעה שזה כל כך כיף. מעולם לא נכנסה אל השעון. כאשר הגיעה לתחתית שמעה יללות חתול. החתול לא נראה בשום מקום, והיא התהלכה מסביב וחיפשה אותו. פקחה את עיניה ושמעה את החתול מיילל. המטאטא היה ער כבר מזמן, וביחד עם החתול הכין לה ארוחת בוקר. היא שוב הבטיחה לעצמה שבקרוב תבנה קירות לביתה, וכך החתול לא יעיר אותה ביללות בכל בוקר. הגיע הזמן לעבודה.