אני לא מבנינה
אני פשוט לא מבינה למה???????????????????!
למה רק אני תמיד צריכה לחיות בחוסר ביטחון ולפחד להגיד מה שאני חושבת
למה תמיד אני צריכה להיות לבד בהפסקות בלי אף אחת ולבכות רק לרחם על עצמי ולבכות
זה פשוט בלתי מובן
נמאס לי מהכל, פשוט בא לי למוות
אני מרגישה לבד ואין לי כוח לכלום חוץ מלבכות
אני כ"כ מוזרה שזה מפחיד אני יכולה לצחוק וזה ופתאום משום מקום לבכות .
ואני תמיד חושבת על מוות וכל מיני דברים כאלה אני בוכה מדברים כאלה קטנים ...
אני נהית עצבנית בזמן האחרון
אני לא מקשיבה בלימודים
אין יום שעובר שאני לא בוכה איזה מיליון פעם.
לא חשוב גם ככה אף אחד לא מבין אותי ועם אני רוצה לדבר על זה עם מישהו אז זה נראה כאילו הם לא מבינים אותי ולא מקשיבים לי.
לא חשוב אני כבר יעדכאן יותר מאוחר.
ועם התגובות שלכם זה: "סתם הרגשה" אז תחסכו את זה ממני, אני לא חושבת שמישהו ששופכך פה את הלב שלו ומככה לתגובה או לעזרה ואז הוא צריך לראות שהדבר היחיד שרושמים לו זה רק "סתם הרגשה, מוזמנת לשלי"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ברו'ש הסקסית