לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

thoughts


my mind has lost direction


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2010

מיליארד סינים...מישהו באמת ספר אותם?


ואתה שוב בלחץ.

שוב אתב בטוח שאתה לא בטוח.

אולי זאת טעות אבל למה לעזאזל צריך לחוות את זה בשביל לדעת?

מי אמר שמיליארד סינים לא טועים?

לא רוצה להרגיש יותר כלום. האדישות לא הורגת היא מגינה עליך.

זה הכל שקרים שמזריקים לך ישירות למוח מהרגע שאתה נולד עם תוכנית אב לבדוק מתי תישבר.

מתי תוותר.

החיים זה משחק. החיים זה מרוץ. החיים זה קרב. החיים זה מבחן.

החיים הם משהו אחר בכל יום שעובר. מי יכול לעמוד בקצב הזה?

כל הרדבול בעולם לא יתן לי כנפיים מספיק חזקות, הרי כל מה שעולה חייב ליפול.

פיזיקה פשוטה.

מצד אחד אתה רוצה לבד. יחיד ומיוחד. אבל כשכולם הולכים אתה אבוד.

איפה האיזון? ומה היגיון בלהיות הגיוני? כל העולם הגיוני ותראו איפה אנחנו חיים.

כל המתוסכלים שרק רוצים לגרור אותך למטה איתם כדי שלא יהיה להם משעמם.

בני אדם, בסך הכל חיות, עם קצת יותר מדי שכל. אם כולנו היינו נולדים עם חצי מוח היה כל כך הרבה יותר טוב פה.

כל העולם היה מלא באנשים מטומטמים ומחוייכים.

אתה יכול להחליף את הסביבה שלך כמה שאתה רוצה אבל האנשים שמסתובבים לך בראש שהם כולם גרסה משונה

של עצמך שאתה מסרב להכיר. הבעיה איתם היא שהם לא סותמים את הפה לעולם. הם עובדים במשמרות מסביב לשעון והעבודה שלהם זה לחפור לך במוח.

הפיתרון הכי טוב זה להיות אמן בהתעלמות. פשוט לדעת להתעלם מכל השליליות המחורנת הזאת שיש מסביבנו כל הזמן.

איך אנשים מצפים להיות במצב רוח טוב כשהרוב המוחלט מתעורר בבוקר ומה עושה? פותח עיתון...ממש להתחיל את היום על רגל ימין כשאתה מזין את עצמך יום ולילה בשחיטויות, אונס, רצח, ומלחמות...אחרי זה מתפלאים למה אנשים מוציאים עצבים אחד על השני.

הכל פה דפוק, מהיסוד.

ואולי זה רק אני אחרי משמרת לילה פשוט עייף ומתוסכל.

ומה עם אין כוס על איזה חצי תסתכל?

 

 

 

 

נכתב על ידי this is me. , 21/10/2010 08:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



?


איך עוצרים מליפול כשזה האנשים שהכי קרובים אליך שמושכים אותך הכי חזק למטה?

ולמה לעזאזל אנשים הם כל כך עקשנים?

הלוואי שידענו מדי פעם גם להקשיב, להקשיב באמת במקום רק לראות את הגישה שלנו ולחכות שיהיה תורינו לדבר.

האם באמת נכון שכל קושי צריך להתמודד איתו או שלפעמים גם לברוח זה פיתרון טוב? יש דברים שהניסיון לפתור אותם רק עושה את המצב יותר גרוע, אז ממשיכים לנסות בכל מקרה בתקווה למצוא נפט או שעוברים למקום אחר?

אולי באמת עדיף לפעול על אוטומט, לייצר סביבך איזו הילה של אדישות שבה שום דבר לא מפריע לך, זה כל כך הרבה יותר קל.

אבל אז מה הטעם בלחיות חיים שבהם הכל פשוט עובד לידך ולא נוגע בך?

אני בעד להמשיך ולהמשיך, לנסות וליפול ולקום וליפול ולקום שוב אבל בשלב מסויים נגמר הכוח לא? האם יש גבול לכמה נמוך אפשר לרדת ולעלות חזרה אחר כך או שהגבול הוא מה שכל אחד מציב לעצמו?

לפעמים לא בא לך לדבר יותר, וגם לא לשמוע אף אחד אחר, וגם אפשר לעשות את זה. חבל רק שאי אפשר להשתיק את המחשבות שלך, לקחת איזה חופשה קצרה בשקט אינסופי.

ומי הבן זונה שהמציא את סימן השאלה ועשה לכולנו חיים יותר קשים?

אני מקנא בכל ילד שעוד לא הגיע לגיל שבו הוא בכלל יכול להטיל ספק במה שסביבו.

 

 

?????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????

 

 

 

נכתב על ידי this is me. , 6/10/2010 19:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  this is me.

בן: 35




הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לthis is me. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על this is me. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)