.המציאות דרך עיניים כחולות.

הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהיא כתבה, והאמת, זה דיי חסר לה.

יש שיקראו לזה מעמסה, יש שיקראו לזה שיעמום... היא קוראת לזה פורקן והיא פשוט לא יכולה בלי זה.

האמת, שלא מעט עבר על כוחותינו, שינוי משמעותי אפילו ניתן לומר.

זה מתחיל בילדה שכבר "לא זורם לה" ללכת לבית הספר, ממשיך בילדה שעוברות בראשה מחשבות בוגרות יותר ומסתיים בילדה שרוקדת בתוך כלוב עם עוד שלוש חברות שלה וכמה בנים שהיא לא מכירה בשתיים וחצי בלילה במועדון תל אביבי.

אז איפה אותה ילדה קטנה, תמימה ושקטה שכולנו הכרנו? אם לומר את האמת, לאף אחד אין שמץ של מושג.

מכירים את המונח "מחסום כתיבה?" שיט.