המון זמן שלא הייתי פה..
המון זמן שנמנעתי מלכתוב.
אולי כי היה לי טוב,
או אולי כי חשבתי לרגע, שאני לא צריכה את זה יותר.
את הפורקן הזה.
דבר שהתגלה כטעות.
העומסים הרגשיים הפכו לפיזיים עם הזמן.
הבטן כואבת באופן כמעט תמידי, הראש כואב לעתים תכופות.
וכל זה, כי העדפתי לשתוק.
נאמרו יותר מדי מילים
ובסופו של יום הן חדרו לי לשרירים.
אבל באיזה שרירים מדובר?
כל היום יושבת ולא עושה דבר.
הצלחת להרים את עצמך מהרצפה
עם קצת אומץ ויוזמה.
נעמדת על הרגליים
מוכנה לצעוק ולהרים את הידיים.
להראות לכולם שהם לא צדקו
כשאמרו שאת מעדיפה לברוח לפרו.
התמודדת עם הפחדים שלך פנים אל מול פנים
רוקנת מגירות שהיו קבורות עמוק בפנים.
חייכת חיוך אמיתי שהביע אושר
שאומר שהנה, אני מוכנה לחזור לכושר.
ואיך בדיוק כל זה עזר?
חזרת לשבת ולא לעשות דבר.
מתכנסת בעצמך כי זרקו לך הכל בפנים
כאילו אמרו לך
את לא שווה כלום, סתם ניסית.
כשהלכתי בפעם הראשונה אמרתי,
אני מרחיקה את מי שאני הכי שונאת ממי שאני הכי אוהבת.
ומה עזר לי שהתמודדתי עם מי שאני הכי שונאת?
קירבתי אותו לאט לאט למי שאני הכי אוהבת,
ניסיתי לגרום גם לו להיות נאהב.
ובמקום זאת, האהוב שלי עזב.
מצדיק את כל הדברים שפחדתי שהם נכונים.
כל הדברים בי, שכולם שונאים.
אבל זה לא יפיל אותי חזרה למטה.
לקח לי הרבה זמן להתרומם מהקרקע.
אני אשאר למעלה, ואשתמש בכל מה שלימדתי את עצמי.
אמשיך להתמודד עם הפחדים הכי גדולים,
ולהשכיב את הסיוטים שלי לישון כל בוקר.
והפעם אני אעשה את זה בשביל עצמי,
כי השינוי שלי לא מגיע לאף אחד אחר.
שיהיה שבוע טוב..
" להתחיל הכל מהתחלה, כמו לנשום בפעם הראשונה.
אני כאן. אנ'לא מתבזבז יותר. "
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
sol ?
