טוב אז בכללי עליי.. אני עוד חודש בת 18
תלמידת תיכון בבירה וזהו כעיקרון מגמת אומנות אימפריה ומגמת צרפתית עם חצי רגל בחוץ בבקשה לברוח משם מתגייסת בספטמבר להדרכת האמרים ..ועד אז מקווה לחיות נורמלי יותר מהמצב שאני נמצאת בו עכשיו
יש לי מישהו איך אני אגדיר את זה.. יוצאים?!טוב זה גם לא זה ..נורא קשה להגדיר את זה התחלנו לדבר.. אחרי שלושה ימים אבא שלו נכנס למיון..אחרי ארבעה ימים אבא שלו מת
כלכך עצוב וקשה לי הייתי בשבעה לרבע שעה כי באתי בזמן תפילות ויצאתי לא יכלתי לראות אותו ככה זה לא היה הוגן כלפיו..כלפיי...נשמע מוזר אבל אני אוהבת אותו ממש! אני מכירה אותו כבר חודש הקשר הזה בנינו התחיל לפני שבועיים הייתי רגילה לראות אותו עם חיוך ענק על הפנים שהיה רואה אותי..הוא עובד חנות לידי ואחרי כמה ימים פשוט הבנאדם שהייתי רגילה לראות הכי חייכן שיש ,נמחק לו החיוך מהפרצוף..אני כותבת לו הודעות מדברת איתו לפעמים אבל לא יודעת פשוט קשה אין איך לתמוך בו הוא בתוך עצמו הוא עוזר לאמא שכלכך קשה לה ..הוא כולה בן 20 למה זה מגיע לו ?! איפה אני בכל זה ?איך אני בעצם יכולה להושיט יד אם הוא לא מדבר ...
עוד משהו..עד לפני כמה זמן הייתי תלמידה טובה כשחזרנו מהשביתה הכל התפרק לא מעניין אותי כלום..מישהו שעבד איתי בקיץ מת היה לי קשה התבגרתי על זה ..אחרי זה לפני כמה ימים דודים שלי שחיים בחו"ל כן יש לי משפחה שגרה בחו"ל מצד אבא ..הם באו לארץ לשנתיים של סבתא ז"ל שקבורה פה אז איך אני אמורה להתנהג כביכול למי שדיי זר לי ?!
והפרוייקט גמר הזה באומנות הלחץ הזה הלימודים הלחיות במרתון מפה לעבודה וללימודים והראש?!..הראש רק עסוק בך..אני דואגת לך גם אם אני יאבד אותך ולא תרצה את הקשר הזה עדיין אני אדאג לך..
.............וכמה טוב שבאת בדיוק שכבר עמדתי לוותר..............
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Big-girl