פרק שתיים עשרה
מהפרק הקודם:
"דניאלה!!!!, תתכופפי" צעק עומר שהוציא את החרב שלו,
התכופפתי וראיתי את עומר קופץ מעליו, עם החרב,
פרק שתיים עשרה-המחנה.
לא הבנתי מאיפה הוא צצץ,
וראיתי אותו פוגע במייקל היצור הכי שנוא עלי,
למה הוא תמיד חייב לרדוף אחריי ואחרי כולם? חשבתי.
מייקל נעלם כמו תמיד ועומר הכניס את החרב,
"האוכל מוכן" צעקתי לכולם,
כולם באו לאכול, אכלנו והלכנו לחפש את היהלום,
"היי!,מצאתי" צעקתי,
"יאא!, זה ממש יפה" התרגשה נוי,
"כן אה" חייכתי והכנסתי אותו לתיק,
"אממ, עומר אני יכולה להתאמן איתך על הכוחות שלי?" שאלתי את עומר,
"בטח" אמר בשמחה,
אני ועומר התאמנו על הכוחות והוא גם התאמן על שלו.
~~~
אלונה הסתובבה ביער שליד אך לפתע רן בא והצמיד אותה לעץ.
"רן? מה אתה עושה?" שאלה אלונה כלא מבינה.
"את זה" והצמיד את השפתיים שלו על של אלונה,
וסחף אותה לנשיקה עמוקה.
רן התנתק מאלונה אבל עדיין היא קרוב אליה,
"מה זה היה" שאלה אלונה כשמדגישה כל מילה.
"זה היה מה שאת מרגישה" אמר רן בשמחה ועזב את המקום,
אלונה נשארה עומדת ועדיין לא מאמינה למה שקרה,
אבל הרגישה כל כך מאושרת.
~~~
דניאלה הכינה את ארוחת צהריים,
"את צריכה עזרה" שאל עומר,
"אתה בכלל יודע להכין משהו" שאלה דניאלה בצחוק,
לפני שהוא הספיק לענות קורל התפרצה,
"תן למומחים להכין ואתה חומד שב בצד" אמרה בהתגאות,
עומר צחק וישב הסתכל מהצד.
כולם באו ואכלנו את ארוחת צהריים.
"רוצים לשחק אמת או חובה" שאלה נוי,
וכולנו הסכימו, סובבנו את ויצא שקורל צריכה לשאול את עומר אמת או חובה.
"חובה" אמר עומר,
"טוב,חובה עלייך לגעת בחזה של דניאלה" אמרה קורל צוחקת,
"מה!" צעקתי,
"בצחוק בצחוק" צחקה קורל,
"בפעם הבאה שתעשי דבר כזה אני לא יודעת מה אני יעשה לך" אמרתי.
"אז עכשיו המשימה,תלך לנשק את דניאלה בפה" אמרה קורל,
"ואאו קורל זה כזה קשה" אמר עומר בצחוק.
עומר התקרב עלי והדביק לי נישקה.
~~~
היה כבר ערב ועשינו מדורה וישבנו במעגל לפתע עומר הביא גיטרה,
"מה,מאיפה יש לך גיטרה" שאלתי מופתעת,
"יש לי הבאתי" אמר עומר.
עומר התחיל לנגן,הוא ניגן כל כך יפה נסחפתי עם המוזיקה והתחלתי לחשוב על הרגעים השמחים שלי הארץ הרגילה ,המנגינה ,המנגינה הרכה הזאת הזכירה לי את ההורים החברים את כולם, הייתי שמחה.
עומר הפסיק לנגן ועדיין ריחפתי לי אי שם.
"דניאלה?" שאל עומר ,
לא עניתי,
"דניאלה" חזר שינית.
"אממ מה? מה קרה" שאלתי כלא מבינה.
"לא כלום פשוט נראת קצת בעננים" אמר עומר וטיפה צחק,
"אהה" אמרתי והתחלתי לצחוק.
- כעבור 4 ימים-
חיפשנו וחיפשנו ולבסוף מצאנו 10 חלקים.
חזרנו לבית ספר מותשים.
"יא מיטה, סוף סוף באמת" אמרה נוי.
הלכתי במסדרון ואז פתאום מישהו הצמיד לאף שלי נייר והתעלפתי.
פתחתי את עייני בבהלה, אני פשוט לא מאמינה מזה המקום הזה !
זהווו =C
מקווהה שאהבתםםם :]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
