פרק שלוש עשרה.
מהפרק הקודם:
הלכתי במסדרון ואז פתאום מישהו הצמיד לאף שלי נייר והתעלפתי.
פתחתי את עייני בבהלה, אני פשוט לא מאמינה מזה המקום הזה
פרק שלוש עשר-היחד.
מזה המקום הזה,ראיתי מולי הרבה נערים מסתכלים עלי
במבט מפחיד.
"מי אתם, ומ..ומה אתם רוצים ממני?" שאלתי בדאגה.
"אנחנו זה מי שאנחנו,ואנחנו רוצים ממך הכול" אמר אחד מהם.
מזה אומר הכול,מה מה הם רוצים, מחשבות פרצו בתוכי ללא הפסקה.
אחד מהם יתקרב עלי. ונגע בשערי.
"את יודעת את מאוד יפה" אמר.
"אולי נוכל לעשות דברים ביחד" אמר אחר.
"יניב תשתוק היא שלי" אמר הנער שנגע בשער שלי.
הוא ירד מהשער לכתף,
"מה אתה חשוב שאתה עושה?" שאלתי.
"מה שבאלי" אמר בגאווה,
העפתי את היד שלו ממני,
"אז מה בובה אתה לא אוהבת שנוגעים בך" אמר,
"לא יצורים כמוך" אמרתי בכחישות,
הוא קם ואני מיד אחריו והתחלתי לרוץ הרי הייתי בתוך בניין,
אך מיד הוא תפס את ידי וסובב אותי עליו, ממש הצלחתי להרגיש את הנשימה שלו,
"לאן את חושבת שאת הולכת?" שאל,
"החוצה" אמרתי,
"לא לפני שאני יעשה.."אמר ולפני שהמשיך,
"לפני שתעשה מה?" אמרתי כחסרת סבלנות,
"את זה" אמר ונישק אותי,
ניסיתי להשתחרר אך ללא הצלחה, הוא היה חזק,
הוא שיחרר אותי והפיל אותי לרצפה,
הוא לקח סכין,
"אם את לא רוצה שאני יעיף את הסכין הזה עלייך תתנהגי יפה" אמר,
לא עניתי שוררה בתוכי פחד, פחד כל כך חזק,
"אהא,אני יכולה ללכת לשירותים?" שאלתי,
"בסדר אבל רק איתי" אמר,
וקרא לעוד כמה מהחברים שלו,
"תלכי יותר מהר" אמר ודחף אותי,
"ואם לא באלי" אמרתי ולרגע שחכתי מהסכין,
"זאתי קשוחה" אמר ברכות והוסיף
"אם לא באלך אני יתקע את הסכין הזה עלייך" אמר לוחש לי באוזן.
ניסיתי להתעלם והמשכתי,
ראיתי את היציאה,וישר התחלתי לרוץ כפי שלא רצתי אף פעם,
כבר הייתי בחוץ הסתובבתי לאחור,
לפתע הרגשתי אני נתקלת במישהו ישר צרחתי,
"דניאלה,זה אני עומר" אמר עומר,
"יאו עומר אני כל כך שמחה לראות אותך" אמרתי,
"איך הצלחת למצוא אותי" שאלתי,
"אני יסביר לך אחר כך" אמר,
ראינו שהנער מתקרב,
"אז מה בא לפה הרבה" אמר הנער לעומר,
מה הקשר? חשבתי.
עומר עשה קסם והם ישר ברחו,
"כנראה הם לא מהאלה שיודעים על הקסמים" אמר עומר בחייך,
"כן אהה" אמרתי,
"ממש תודה" הוספתי וחיבקתי את עומר.
הלכנו בחזרה לבית ספר,
"אז איך מצאת אותי" שאלתי,
"נכון יש לך צמיד" אמר עומר,
"אז בצמיד הזה יש כמו מחשב קטן ובו אני וההנהלה יכולים לאתר אותך" אמר,
"יאא מגניב" אמרתי,
חזרנו לשם ומיד הלכתי לישון,
בוקר קראו לי ולבנות לשיעור ריקוד,
לא ידעתי שבכלל לומדים ריקוד בבית ספר כמו כל שיעור.
אהבתי לרקוד אז הייתי מאוד שמחה.
המורה לימדה אותנו צעדים וגם גמישות עד שהגיע לריקוד עצמו,
היא עשתה איתנו רבע ממנו היא רצתה לראות איך אנחנו עושים אותו,
אך היא גם ספרה לנו את הצעדים,
"אחד שתיים שלוש, אחד שתיים שלוש" חזרה שוב ושוב המורה,
עומר והחברים ראו אותנו אך לא שמתי לב שהם מסתכלים
חזרנו אני והבנות לחדר,
"טוב בואו עכשיו כולן לחדר שלי ושל ניקול ודניאלה" אמרה אלונה.
וכולן הסכימו
לבשנו פיג'מות ,
"מחר חופש איזה כיף" אמר קורל בחיך רחב.
"כן אז כבר תישנו אצלנו" אמרתי,
"סבבה" אמרה נוי.
סיפרתי להן על מה שקרה אתמול,
"אני כל כך שנואת אותו, שונאת שונאת שונאת" אמרתי והעפתי את הכרית על הדלת אבל לפתע היא נפתחה ופגע בעומר שניכנס,
"את מי את שונאת" שאל עומר שהכרית בידו,
"אהא סורי, אה את הנער מאתמול" אמרתי בחיוך,
ראיתי את כל הבנים נכנסים לחדר,
"אלונה אני יכול לדבר איתך" שאל רן,
"כן" אמרה בלחש ויצאה ואחריה רן,
~~
"כן מה רצית לדבר איתי" שאלה אלונה באדישות,
"אני אוהב אותך" אמר ברכות,
אלונה הסתכלה לתוך עינוי המשדרות רק חום ואהבה היא ידעה שהיא גם אוהבת אותו אך לא יכלה לדבר,
"גם אני אוהב..אוהבת.."לפני שהצליחה להמשיך רן סחף אותה בנשיקה.
~~
"רוצים לישון איתנו" שאלה קורל,
"מי זה אותנו אני והבנים" אמר פז,
"כן" חייכה קורל,
"בסדר,מקווה שהמנהלת לא תתפוס אותנו" אמר פז,
"אבל אין מקום" אמרה נוי,
"אל תדאגי נמצא מקום" אמרה קורל,
"איפה" שאלה ניקול,
"טוב בגלל שעומר ודניאלה חברים הם ישנו ביחד",
לפתע נכנסו אלונה ורן מחובקים,
"טוב אז גם רן ואלונה יכלו לישון ביחד" חייכה קורל,
"הפסדתי משהו" שאל רן כלא מבין מה קורה.
הסברתי לו הכול והוא הסכים,
"אז בקיצור קצת נידחס" אמרה קורל,
"תביאו שק שינה גם" אמרה נוי.
"אז אז יש לי תכנון בגלל שיש רק שלוש מיטות אז דניאלה ועומר ישנו ביחד על אחת מהן,גם ככה רן ואלונה ואני ונוי וניקול נידחס במלא המיטה השלישית הכי גדולה אז זה לא בעיה,אז מאור ופז והראל ישנו למטה על שק השינה, בכל זאת אתם בנים" אמרה קורל בגאווה על התוכנית שלה.
"אוקי" אמר הראל שהיה קצת בשוק.
הבנים הלכו להביא את הפיג'מות ואת השקי שינה.
סיפרנו בדיחות וצחקנו בלי סוף עד שכולם נרדמו,
דניאלה ועומר ישנו ממש צמוד כפיות ורן ואלונה ישנו כפיות.
בבוקר כולם קמו חוץ מדניאלה,
עומר ביתיים התעסק לדניאלה בשער,
"טוב תעיר אותה כבר השעה לקום" אמרה ניקול,
עומר התקרב לדניאלה ונשק לה בשפתיים.
"איזה ההערה חמודה" התרגשה נוי,
פתחתי את עייני וישר ראיתי את עומר מולי,
"בוקר טוב לנסיכה הנרדמת" אמר עומר,
קמתי חצי מתה וראיתי את כולם ערים,
"חח,בוקר טוב" אמרתי,
"תראו היא חצי מתה" אמרה נוי,
וכולם צחקו,
הלכתי לשירותים ושתפתי את פני וצחצחתי שיניים.
יצאתי וראיתי את כולם מסדרים את הבלגן מאתמול בלילה ועזרתי גם אני.
"רוצים ללכת לתצפית נו אתם יודעים המוזיאון הזה של הדגים הגדול" שאל פז.
סורי שאין מתח אבל מי אמר שכל הזמן צריך מתח?
יצא די ארוך מקווה שאהבתםם =C
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
