היום עשיתי טסט בפעם השנייה,ושוב לא עברתי.
רק שהפעם נהניתי להיכשל הרבה ביותר,כי הייתי בחברה טובה.
אני מאוד מקווה שמספר 3 הוא מספר המזל שלי,וששבוע הבא אני אעבור.
לפי דעתי,אני נהגת מעולה,רק שבטסטים צצות לי מכוניות משום מקום ואני כמעט נכנסת בהם,מה שהורס את הסיכויים שלי לקבל רישיון אי-פעם.
אני בהחלט נהגת טובה יותר מאלה שנבחנו יחד איתי,מה שמסביר את העובדה שכולם נכשלו.והאמת,שזה קצת מנחם אותי.
חוץ מזה,החיים די משעממים.נראה לי אני צריכה לצאת קצת,לבלות.כבר חסר לי חמצן במוח,מרוב שאני תקועה באותו המקום כל הזמן.
הבעיה היא שאני לא מכירה אף אחד מהאזור שלי,אז למי שיש הצעות-שייצור קשר.
בחיים שלי לא חשבתי שאני אתגעגע לביה"ס,אבל היום הזה הגיע,לצערי הרב.
העובדה שרוב הסיכויים שאני לא אראה אף אחד מהאנשים האלה שעצבנו אותי כל יום,קצת מעציבה אותי,כי זהו,זה הסוף של הפרק הראשון בחיי.
ועד כמה שאני שמחה שהוא סוף כל סוף נגמר,עדיין קצת מפחיד אותי לפתוח את הפרק השני,כי אין לי מושג מה או מי מחכה לי שם.
כל חיי חשבתי את עצמי לטום בוי.ונהניתי מזה,כי מעולם לא עניין אותי לקנות בגדים,או להתאפר או לענוד תכשיטים.אני קיבלתי את ההנאה הכי גדולה שלי כשטיפסתי אלוהים יודע לאן וחזרתי הביתה כולי בדם.ויש לי מספיק צלקות שיזכירו לי את זה.הפצוע העיקרי היה תמיד האף שלי,שמעולם לא סלח לי על כך.
ובזמן האחרון,ככל שאני מתבגרת,אני שמה לב שאני דואגת לאיך שאני נראית,שמה קרם על השיער,ונהנית ללכת לקנות בגדים.זה נורא מבהיל אותי,כי אני לא כזאת.אני לא רוצה להיות כזאת.אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להפסיק.חוץ מזה שגם אין לי עם מי לעסוק בפעילויות שלא מתאימות לבחורות.המצב כל-כך פתטי,שאם אני רוצה לזרוק משהו למישהו,כי אני טובה בלתפוס ולזרוק,מבקשים ממני פשוט לקום ולהביא את זה.ואתם לא מתארים לעצמכם כמה שזה מבאס אותי.כאילו,מה נהיה,כל העולם הפך לבחורה אחת גדולה,כשלא הסתכלתי?
אני מודה שזה נשמע כמו גיבוב של שטויות,אבל בשבילי זה רציני.
אין לי יותר למי להתלונן על דברים כאלה,אז אני כותבת את זה כאן.
זה המפלט היחיד שלי,כי אף אחד לא יודע מי אני,אז אני יכולה להרשות לעצמי לכתוב כל מה שעולה בראש המטורף שלי,ולצפות מכל אלה שיקראו אלה לאהדה,תמיכה או פשוט התעלמות.ותאמינו לי,כל אחד מהמצבים הללו לגמרי מקובל עליי.
אז עד הפעם הבאה,
בתקווה שהפעם הבאה כוללת רישיון,
שיהיה שבוע משעשע...