חשבתי שכשאני אסיים ללמוד,אני אוכל סוף כל סוף לנוח.
ואני אכן נחה,הבעיה היא שעכשיו אני משתגעת מחוסר תנועה.
כי כשאני נחה,אז אני נחה עד הסוף.מה שאומר שכבר 3 שבועות אני נמצאת או על הספה מול הטלוויזיה או על המיטה ישנה.כמה שפחות אני זזה,ככה יש לי פחות כוח לזוז.
ותאמינו לי,אם רק הייתי זוכה לחופשה כזאת בתקופה המטורפת שהייתה לי,הכול היה טוב.
אבל עכשיו,אני מעדיפה לעבוד כל היום,מאשר לשבת בבית.
גם כי ההורים משגעים אותי,וגם כי אני רוצה כסף.
פעם,כשרוב היום לא הייתי בבית,ואני וההורים ראינו אחד את השני רק במשך שעה ביום במקרה הטוב,חיי היו מאושרים,וחסרי דאגה או בעיה.
אבל עכשיו,כמו שאומרים-kill me now.
לא כך העולם נברא,הורים וילדים צריכים לחיות כמה שרחוק אחד מהשני,כדי שהמקרה של קין והבל לא יחזור על עצמו.
כאילו,הבנתי,הולדתם אותי,אז מה?אתם רוצים פרס על זה?או הבעת תודה לעולמי-עולמים?
גם זה שאתם יותר מבוגרים ממני,מי אמר שזה נותן לכם יתרון עליי?
להפך,זה רק אומר שאתם כבר מזמן לא בעניינים,ואני כן.
זה פשוט הורג אותי כל פעם מחדש.הרי זה לא שאני ביקשתי שתולידו ספציפית אותי,נכון?
האמת שהייתי מעדיפה להיוולד לאיזה סלב הוליוודי עם מיליונים ולחיות כמו שצריך.
אז בעצם,זה שנולדתי דווקא להוריי,זאת נקודה גדולה לרעתם.
ואם עכשיו אני אבוא ואגיד:"תגידו לי תודה כל יום על זה שהסכמתי להיוולד בכלל".
הרי זה מטופש,נכון?
אז עכשיו,בזמן שאני עושה את הרישיון שלי,רציתי למצוא עבודה,כדי להיות כמה שפחות זמן בבית,אבל איזו הפתעה,אין עבודה.
לכל עבודה מטומטמת,הם רוצים ניסיון,בגרות מלאה והתחייבות לשנה.
העבודות האלה כל-כך עלובות,שהם צריכים להכריח אנשים להישאר שנה,כדי שלא יוכלו לברוח אחרי חודש.
זה מזה מעצבן אותי,כאילו,מה רציתי בסה"כ?עבודה לכמה חודשים,עד הגיוס,זה הכול.זה לא שאני שואפת להגיע לירח או משהו.
פשוט מטומטמים כולם.
איך אפשר להישאר שפוי ככה,כשכל שנייה בא לי לתת סטירה למישהו?
בעצם,אני צריכה סיבה לא לתת סטירה לכל מי שאני רואה.
אתם רואים?זה מה שחיים משותפים עם המשפחה עשו לי.
אז תתרחקו מהם ותהיו תמיד שמחים,באחריות!
אז לחיי התינוקות שרק נולדו,
אתם עוד לא מבינים כלום,
תיהנו מזה כל עוד זה אפשרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LiGa