מחר מתחילה שנת לימודים חדשה.ומזה אומר מבחינתי? כלום!!!
בשבילי זה סתם עוד יום של בטלה.ועד כמה שאני נהנית מהרעיון הזה של החופש,קצת מוזר לי.
בכל זאת,במשך 12 שנה,התאריך 1 בספטמבר,תמיד היה היום הראשון של עוד שנת עינויים.
אז אני חופשייה,והחופש קצת עלה לי לראש יותר מדי.
נראה לי שאם לא יגייסו אותי בהקדם האפשרי,אני אצטרך מקום בבית המשוגעים המקומי.
ותאמינו לי,זאת ממש לא בעיה.כי באזור שלי יש יותר מדי מקומות כאלה,אפילו לטעמי.
היום עשיתי טסט בפעם ה-4,והתוצאה הייתה בדיוק כמו ב-3 הפעמים הקודמות.
החלטתי הפעם שנמאס לי לגמרי,ושזאת הייתה ממש טיפשות מצדי לרצות להיות נהגת בצבא.
אז אני לא רוצה יותר שיעורים,ובטסט אני בכוונה אעשה טעויות-לא אעבור לעולם,שיעיפו אותי מהתכנית הזאת,ואני אגמור כפקידה של איזה קצין שמן וקירח.
תכנית נורא אופטימית,לא?
בשבוע האחרון החלטתי לנסות לעבוד כמלצרית.עשיתי את המעשה הנואש הזה מתוך 3 סיבות עיקריות: אני רוצה כסף,אני לא רוצה להשתגע,וזאת העבודה היחידה שבה קיבלו אותי.
אז עבדתי במשך יומיים,שבהם נתפסו לי שרירים שלא ידעתי שבכלל קיימים (ותאמינו לי,זה ממש לא נעים),לא ישנתי יומיים,וגם לא קיבלתי על זה אגורה.
אז בואו נגיד שהחוויה הזאת לא עברה כמו שציפיתי,אבל הבנתי משהו,אולי בכל זאת לא נועדתי למלצר עד סוף חיי.
היה רק דבר אחד נורא מהנה שם,הגיל של העובדים.חצי היו תלמידים בביה"ס והחצי השני נורא התקרב לגיל הפרישה.ועד כמה שאני מבינה את התלמידים שלא מצאו אף עבודה אחרת,את המבוגרים אני לא בטוחה שאני אוכל אי פעם להבין.
אבל העיקר שברחתי משם בזמן.
עוד מעט אמורים להתפרסם ציוניי הבגרות של מועד קיץ.אני מחכה להם מחודש יוני,אז כבר אין לי סבלנות.כולי תקווה שהציונים יהיו חדשות טובות.כי רעות יש לי די והותר.
אני החלטתי להיות תמיד אופטימית.אני עושה את זה ע"י כך שאני כל הזמן אומרת לעצמי שלכל מה שקורה יש סיבה.לא משנה אם הוא רע או טוב,ולא משנה אם אני לא מבינה את ההיגיון שבמצב המסוים ההוא.מה שקורה-צריך לקרות.
לצערי הרב,רק אלוהים יודע את הסיבות למעשיו שלו,אז מי אני שאפקפק בהם?
בדיוק בגלל זה,את כל עניין העבודה,הלימודים והעובדה שאני בחיים לא אקבל רישיון,החלטתי לקחת באיזי.מה שיהיה,יהיה.אין לי שליטה על זה ממילא,אז למה סתם להתעצבן?בכל זאת,חבל על העצבים המסכנים שלי.אני נותנת את כל מה שאני יכולה,ואח"כ-רק אלוהים יודע.
אז בנימה אופטימית זו,
לכל התלמידים שבניכם, תיהנו, ואל תדאגו, יבוא יום וזה ייגמר! 
לכל השאר,
שיהיה שבוע מרענן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LiGa