כוכב אחר.

אוקי אז זה סיפור כזה על אדם שכל החיים שלו לא ראה כלום חוץ מסבל..שהוא היה צעיר הוא הלך לתרום דם ולא שכב אחרי זה ישר קם ופשוט נפל מלאמלא מדרגות קיבל מכה בראש ומאז הוא כבר לא אותו בנאדם שהיה עובד כל הזמן ודואג למשפחה שלו.

אמא שלי היא הבת שלו במקרה, והם לא היו עשירים, הם היו יותר לכיוון של..אתם יודעים. הם גרו בטירת הכרמל וזהו בעיקרון דירה עם חצר בית נורא צנוע וחמוד.. אחות של אמא שלי, היתה עושה להם כל הזמן צרות, היא יותר קטנה מאמא שלי בכמה שנים, היא פשוט כל פעם היתה מוצאת בחור חדש שהיה איתה רק כי הוא רוצה כסף. היא הכירה את בעלה, הוא פשוט התחתן איתה רק כי הוא היה בטוח שיש לה מלא כסף. הוא היה מבקש ממנה כל הזמן כסף ואם היא לא היתה מביאה לו מאבא שלה (סבא שלי), הוא היה הולך לסבא שלי ושובר לו דברים בבית, מקלל אותו, מרביץ, ועד שהוא לא היה מוצא קצת כסף הוא לא היה עוזב אותו.

סבא שלי כמעט כל לילה בסביבות 12 בלילה היה מתקשר לאמא שלי בוכה שהוא שוב בא ושוב שבר דברים.

סבא שלי חלה אם הזמן ונשאר בבית, לבד, אשתו נפטרה מוקדם יותר. כמה ימים לפני שנולדתי. אמא שלי קיבלה את זה קשה כי אחת הבקשות האחרונות של סבתא שלי היו לראות אותי. והיא לא ראתה אותי.. סבא שלי היה לבד והיה לו קשה כל הזמן הזה.. כל הזמן אותו אחד היה בא לו הביתה ושובר לו דברים וצועק עליו, והכל בשביל כסף..שגם לא היה לסבא שלי.

היו מנצלים אותו במכולת, דורשים ממנו צ'קים של 500 שקל על שקית חלב ולחם. ולמרות שלסבא שלי לא היה כסף, הוא בכ"ז היה מביא לי כשהיתי קטנה כל פעם שהוא בא 20 שקל, והיתי מחייכת חיוך קטן כזה והולכת לחדר להתבאס שליום הולדת קיבלתי 20 שקל. לא הבנתי באמת שזה מה שיש לו.

מאוחר יותר סבא שלי לא יכל ללכת יותר בכלל, המצב שלו היה גרוע לגמרי, והוא היה צריך לזחול על הריצפה כדי לפתוח לנו את הדלת בבית שלו.

אמא שלי החליטה להעביר אותו לבית אבות. בבית אבות הזה הוא היה בערך 4 שנים. הוא סבל שם בשנתיים הראשונות כל יום היה בוכה ורוצה לחזור לבית הקודם שלו, שם לפחות הוא היה עצמאי ולאהיה צריך שיאכילו אותו.

אח"כ הוא קצת התרגל למקום והיתי הולכת אליו עם אמא שלי ואחותי והינו מביאות לו וופלים ושתיה.

כבר אז התגלתה לו הבעיה עם הכליות, שהכליות שלו בסיכון גבוה.

לפני 3 שבועות, הכליות שלו הפסיקו לתפקד. לקחו אותו לבי"ח, אמא שלי ביקרה אותו כל ה3 שבועות האלה מלא, והיתי כמו מפגרת כועסת עליה שהיא הולכת לכ"כ הרבה זמן ומשאירה אותי ככה עם אחותי לשמור עליה שעות.

היום אמא שלי נכנסה הביתה, תיארה את המצב שלו, שהוא על סף מוות, כולו מחובר לצינורות שבתוך הבשר שלו, דיאליזה זה ניקרא..זה במקום הכליות.

הכי מגעיל לי בעולם ואני בוכה כמו ילדה מפגרת כי פשוט עצוב לי ועצוב לי שסבא שלי אשכרה בבי"ח מחובר לצינורות אני לא רגילה לראות את הבנאדם הזה ככה.

אני אוהבת אותו..וזה הכי עצוב לי

זהו

_

דיברתי היום עם אחותי בטלפון..היה כיף באמת שהיה כיף זה הכניס לי מלא אנדרנלין אני פשוט אוהבת אותה היא חמודה בטירוף... גם עשיתי כזה שאלון כזה עליה ויצא "אחות חורגת"

טוב משהו אחד טוב היום המגעיל הזה..

אני מתה לראות אותה כבר