כל הדברים גדולים כקטנים

דן פתיר היה יועץ התקשורת של בגין והיה דמות מוכרת בשנות השמונים. באותן שנים טרם הומצא הסודוקו והלהיט התשבצי התורן היה תשבץ ההגיון. התשבצים האלה קנו להם אוהדים רבים ולעיתים קרובות נהגו אנשים לשבת בחבורה קטנה ולפתור יחד. בניגוד לסודוקו, אי אפשר היה לחבר תשבצי הגיון בעזרת המחשב (בימים ההם בכל אופן) והתשבצאי היה מחבר את ההגדרות אחת אחת. כל הגדרה הייתה חידה הגיון בפני עצמה, וההגיון שהסתתר בה היה ממינים שונים ומגוונים. הגדרות רבות היו נשלחות על ידי קוראים נלהבים, כך שאי אפשר היה "להכנס לראשו" של כותב התשבץ. עבודת הצוות הייתה הדרך היעילה ביותר לפצח אותם.

במקום העבודה התאספנו כמה חברים סביב התשבץ. ביום ראשון היה כל אחד נשאר עם אותן הגדרות שלא פתר ויחד היינו משלימים זה לזה. עם הזמן, התחלנו לחבר הגדרות להנאתנו. בפינת העבודה שחלקתי עם שותף התחלנו לרשום חידות כאלה על הלוח. בכל יום הופיעה חידה חדשה. הגדרה בת מילים אחדות ובסוגריים מספר האותיות בפתרון. שאר העובדים היו עולים לרגל בכל יום ומנסים לפצח את החידה היומית.

אלוף הפותרים היה דן בירן. המח שלו היה מעוקם בדיוק לפי ההגיון של אותן החידות והוא ראה דרכן בשקיפות מלאה. באותם ימים התחילו גם חידות חמיצר ברדיו. בכל יום בשעה קבועה ניתן רמז נוסף והמאזינים הוזמנו להתקשר ולפתור. עם כל כשלון הועלה גובה הפרס. דן בירן פתר את החידה כבר ביום הראשון, ובשעה היעודה ניסה להתקשר לתכנית. ניסה, וקיבל קו תפוס. שוב ניסה וניסה ותמיד תפוס. בינתיים, על כל כשלון בהתקשרות עלו מאזינים נוספים על הקו, ענו שטויות והגדילו את הפרס. אחר כך ניתנו עוד רמזים כדי להקל על הפתרון. ושוב, יום אחר יום, לא הצליח לתפוס אותם. לבקשתו, בכל יום בשעה היעודה התפנינו, כל העובדים, וניסינו לחייג, כל אחד מהקו שלו. זה הגדיל את הסכוי להתקשר עשרות מונים, אך המענה תמיד היה קו תפוס. כעבור שבוע עלה מאזין על הקו, פתר את החידה וקטף פרס של אלפי שקלים, למגינת לבו של דן.

הלוח שלנו היה תמיד זמין, ושם הוא תמיד הצליח לפתור, אבל לא היו שום פרסים.

יום אחד רשמנו את החידה הזאת

זה לא קשה בשביל דן (4)

דן הגיע כהרגלו, מלא בטחון, וניגש לפתור. הפך והפך ולא הצליח. הלך וחזר ולא הצליח. חשב וניסה וניסה ואת החידה הזאת לא הצליח. התסכול היה גדול לא רק בגלל הכשלון אלא בעיקר בגלל התוכן של ההגדרה. דווקא כשההגדרה אומרת זה לא קשה בשביל דן, הוא לא מצליח.  נראה היה שההגדרה לא אומרת דבר פרט לעובדה שהפתרון לא קשה. בסופו של דבר, הוא נאלץ להתייאש ושאל מה הפתרון. הפתרון כמובן היה פתיר, שרמז על דן פתיר. דן בירן, שהיה משוכנע שהוא הדן שמדובר עליו, התמקד בעצמו וכך לא הצליח לראות את הפתרון הפשוט.

מאותם ימים, נשאר ברשותי אוסף יפה של הגדרות וחידות הגיון. הנה אחת לדוגמא, אתגר לקוראים.

אתה מחפש את השפם רחוק מדי (4, 3)

ורמז, כבר קיבלתם.