ראינו אם כן כי צילום בנוסח הציור הידוע הוא בגדר תחנה חובה בחיי האזרח האמריקני. המהדרין והמאושרים מקיימים מצוות עליה לרגל ומצטלמים בחזית הבית מאלדון, אך רבים יותר מקיימים את המצווה ליד ביתם שלהם, בפרט אם זהו בית עץ אמריקאי טיפוסי וחלון מציץ בחזיתו.
שימו לב שאפשר לגוון. למשל להוסיף כוסית לחיים.
עוד דבר שכדאי לשים לב אליו הוא הקלשון. זה המקורי, בעל תלת השיניים, הופך קשה להשגה. הזוג מימין אוחז בקלשון בעל ארבע שיניים, אך כדאי להמשיך לעקוב ולספור.
בואו נראה עוד אמריקאים ניצבים בחזית ביתם עם קלשון.
כאן אפשר לספור כבר חמש שיניים בקלשון.
כפי שכולנו יודעים, יום החתונה מהווה הזדמנות לצילום יצוגי.
מספר דברים מעניינים. בתמונה העליונה מימין, הזוג מקבל את מלא הכובד והכבוד, והבית שוב אינו נראה ברקע, אלא בצורת פתח כהה וערימת קש המרמזת על המיקום הכפרי. בתמונה שלמטה, אזלו הקילשונים. אפשר לבחור כלי אחר. הפעם מגרפות. עוד שימו לב כיצד משנה הבית האדום את כל המציאות הצבעונית של התמונה. והכי חשוב - ההבעה. בניגוד לתמונות העליונות, מקפיד הזוג הזה על הבעה חמורת סבר. ההבעה הזאת היא בעיני נדבך מרכזי בציור המקורי, ולפעמים היא לבדה על פרצופו של המצטלם יכולה להצדיק את היחוס למקור. זכרו את כל ההארות - הן יופיעו שוב ושוב בהמשך.
אחרי ההסבר המפורט, הבה נראה מספר דוגמאות.
שאלות לחזרה:
א. האם מצאתם את הקלשון בעל שש השיניים?
ב. מי האשה שמוצאת חן בעיני מבין המצולמות?
לסיום, כמה תמונות שמתעלות על עצמן ועל האחרות במידת המודעות וההומור.
על הנחישות של האשה בבחירת כלי לאחוז בו
על השילוב בין ההומור ובין ההקפדה על הפנים הרציניות
על היזמה, האלתור, והענקת משמעות חדשה לבטוי "ביתי הוא מבצרי"
המשך יבוא.
הפרק הקודם:
פרק 8
בבלוג זה
בכל הבלוגים
