כל הדברים גדולים כקטנים

הפרויקט הולך ומתקדם לפי התכנית בצעדים זהירים ומדודים. אני יכול להבטיח שהסוף קרוב מתמיד ואחריו הפסקת אש וקצת נושאים אחרים.

בפעם הקודמת עברנו על שיני הקלשון ושאלנו לאן ממשיכים. כבר ראינו תחליפים בדמות מגרפות שונות, ואכן המעבר מהקלשון למגרפה הוא ברור ומתבקש.

מן המגרפות נמשיך לכלי גינה אחרים. יעלו ויבואו האוחזים באת.

אולי הממדים, אולי הזמינות וודאי הדמיון הפכו את המטאטאים והמברשות לסוגיהן לאביזר קילשוני מועדף.

אולם, כפי שנראה מיד (ולמען האמת כבר ראינו מספר פעמים בעבר) אין גבולות ואין מגבלות. כל כלי יכול להיות קלשון לשעת הצורך, בעיקר אם הוא מכבד ומעיד על בעליו.

ואף תמונה אינה משתווה להצהרה שבתמונה האחרונה

אנחנו קרבים לסיום. הפרויקט הנוכחי היה גדול ורחב מהקודמים מסיבה פשוטה אחת. כאן לא רק מדובר ביצירה שכל אחד מעבד ומגוון. כאן מדובר בנקודת ציון שבה כל אחד רואה את עצמו כאילו הוא האמריקאי המקורי. הרב המכריע של העבודות הוא של אנשים פשוטים שבחרו לחבוש את הכובע ולהכנס בעצמם לנעלי התפקיד.

זה הזמן להציע ולבקש ממי מהקוראים השואף להנציח את עצמו, להיות גותי לדקה, לשלוח למערכת את "האמריקן גותיק שלי". כל העבודות יפורסמו (כולל המקרה הסביר שבסה"כ יתקבלו אפס עבודות).

המשך יבוא.

הפרק הקודם:

פרק 10