כל הדברים גדולים כקטנים

הוא היה חמוד. כאילו יצא מתוך ספרה של ביאטריס פוטר. לא כל הארנבים כאלה חמודים.

לפני שנה וחצי נראה לראשונה. ארנב בגינה. משום מקום הגיע. מדי פעם מופיע לביקור, קרוב ללול התרנגולות. לעיתים נעלם לחודשים, ואחר שב לביקור. אם היית יוצא לגינה לקראת אור אחרון, בחצר ליד הלול, והתמזל מזלך, יכולת לראות אותו. ארנב מארץ הארנבים. עובר ממקום למקום בין השיחים והעשבים. עוצר לרגע. חופר בשתי כפותיו, ואז נעמד על שתים ומגרד באפו בשתי ידיו, בדיוק כמו ארנב הצעצוע שהיה לי פעם, עם קפיץ נמתח, made in japan. ארנב אפור, חי לבדו אי שם בחצר, שומר נפשו מהכלבים, ושומר מרחק מאתנו. תמיד במרחק ביטחון של כמה מטרים. המרחק הנכון. אף פעם לא הספקנו לצלם אותו, ואף פעם אי אפשר היה ללטף אותו.

עכשיו ליטפתי אותו בפעם הראשונה. פרווה אפורה, רכה ונעימה. כמו לחתול אבל אחרת. הוא שכב ליד הלול, חסר תנועה ונשם בקושי רב נשימות אחרונות. עיניו פקוחות אך לא מביטות. הוא היה חמוד ככל שארנב יכול להיות. שעתיים אחר כך קברתי אותו בחצר. הייתה זאת הפעם הראשונה בה גיליתי שלארנבים יש בעצם זנב קטן וישר, לא כדורי כמו פונפון. רק הכרנו, וכבר קברנו. שלום ארנב חמוד. תמיד נזכור אותך.

זה אולי המקום להזכיר את ההפנינג שנערך בדצמבר להצלת חוף הבונים ולהביא את הקישור לקליפ עם השיר המקסים שנכתב ובוצע במיוחד לאירוע. בינתיים אין שנוי במצב.