כל הדברים גדולים כקטנים

הפקולטה לחשבונאות

כותרת בעיתון: בינואר הכי פחות ההרוגים בכבישים מאז 1967.

מרשים אך מפתיע. הימים של 1967 ולפניהם זכורים לי היטב. שש מאות הרוגים בשנה ויותר. יותר מהיום! ומספר האזרחים אז – מחצית מהיום, ומספר המכוניות – עשירית. חגורות הבטיחות, הטיפול הנמרץ  והתקשורת הסלולרית עזרו להפוך הרבה מאד הרוגים בפוטנציה לסתם פצועים ונכים שאותם לא נהוג לספור. אז איך בכל זאת נולדה הכותרת? האמנם ב-1966 היו פחות הרוגים? התשובה בגוף הכתבה. עד 1966 לא היו סטטיסטיקות ומה שלא נרשם לא קיים. רק ב 1967 התחילו לרשום (חוץ מאצלי בזכרון).  אז עכשיו הכותרת יותר מובנת.

ללא ההשוואה ל-1966, מה אומרת הידיעה? בחודש ינואר נהרגו בכבישים 17 אנשים בלבד. זאת לעומת ממוצע חדשי של 40 הרוגים. הכל בגלל המלחמה. אוגוסט 2006 נמצא במקום השני עם 26 הרוגים. אם כן מסתבר שהסיטואציה המלחמתית גורמת לאנשים לנהוג אחרת. המלחמה, שעלתה בעשרה חיילים ואזרחים הרוגים, חסכה 25 הרוגים סטטיסטים על הכביש. בשורה התחתונה זה חסכון של 15 אנשים. יש אנשים שזאת צורת ההתנהלות הקבועה שלהם. קומבינות וצירופים, השגת תקציבים והטבות והחזרי מס,  ובסופו של דבר הפרויקט מושג ללא שום עלות. לא מכיסם. "לא בזבזנו" הם אומרים. "חסכנו".

אם אתם אוהבים לחשוב – יש כאן הרבה חומר.

הפקולטה למשפטים

ידיעה בעיתון: משפחת החייל שנהרג בגבול הרצועה בקשה לא לפרסם את שמו. זאת המציאות. חייל מגן על גבולות המדינה בגופו, פשוטו כמשמעו, ונהרג. אזרחים במדינה מהווים איום ומפעילים לחץ על משפחתו – עד שהיא נאלצת להסתתר מחמת הבושה. ישראל, 2009. ככה יעשה למי שבנו נהרג כששמר על המדינה.

תאמרו, כמה נוראה אותה קיצוניות ולוחמנות שפשתה בקרב האוכלוסיה הבדואית. מי נאלץ להסתתר, ומי נושא ראשו בגאווה. אלא שהידיעה ההיא בלתי מנותקת מידיעה אחרת: בכירים במוסד אקדמי מכובד מאוד (בישראל) מבקשים להחרים ולנדות עמיתה למקצוע, על אותו רקע ממש – ככה יעשה למי ששרתה בצבא ואת הצבא.

בכירי הפקולטה היוקרתית למשפטים באוניברסיטת תל-אביב מבקשים למנוע את קבלתה של משפטנית לסגל המרצים משום שסייעה לצבא במציאת הצדקה משפטית לפעולותיו. כלומר, פשעה היה מתן יעוץ משפטי ומציאת היתר חוקי למעשים אשר אינם מוסריים בעיני אותה קבוצת מרצים. אותם מרצים ואותה פקולטה אשר מוציאה מדי שנה מאות בוגרים חדשים. מאות עורכי דין מצטיינים, מבריקים ומשכילים. עורכי דין אשר יחפרו ויבקשו כל פרצה וכל סעיף נידח כדי לזכות את לקוחותיהם מכל פשע מתועב.  שיעשו הכל, במסגרת החוק כמובן, כדי להציל רוצחים ושודדים, אנסים וסרסורים, סוחרים בסמים ובבני אדם, נוכלים ומושחתים.

אם אתם אוהבים לחשוב – יש כאן עוד חומר טוב.

הפקולטה למחשבים*

יצרני היוגורט המתחרים ביניהם חושבים וממציאים כל העת טעמים ובעיקר צירופים חדשים. לא רק אפרסק מאוהב ותות שובב. הרי אם ישנם עשרה מרכיבי טעם שונים אפשר ליצור מהם תשעים צירופים של שני טעמים (שאלה: מדוע לא מאה?). לצמד הישן והבנאלי של תות-בננה מצטרפים כל יום זוגות חדשים כמו תות-אננס, פטל-וניל, וניל-פקאן, ומה לא. כדי להעצים עוד יותר את המגוון באים לעולם יצורים מוזרים כמו יוגורט בטעם פירורי עוגת גבינה ותות, ריבת חלב וקוקוס ועוד היד נטויה.

התחרות ההוגנת היחידה לצירופים היצירתיים האלה היא זו של שמות להקות הרוק. מן הסתם הנושא הזה ראוי לפוסט עצמאי ולכן לא אתעכב עליו.

הבחירות הקרבות גנבו ליוגורט את ההצגה. "ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק" זה צירוף ששום יוגורט לא יוכל לו. אני דווקא תומך באופן מוחלט בשני חלקי המצע והפסול היחידי בו הוא ההתמקדות מפלגתית בנושאים מצומצמים וסקטוריאליים. לדעתי, מפלגה המבקשת לקחת חלק בשלטון חייבת לגלות עניין ולנקוט עמדה בכל נושא. מפלגה איננה יוגורט.

אגב, זה מה שתמצאו אם תחפשו את השם בגוגל

בחירות 2009 בוגרי עלה ירוק עם ניצולי השואה בזאפ

קרא בזאפ מאות ביקורות, השווה מחירי בחירות 2009 בוגרי עלה ירוק עם ניצולי השואה באלף חנויות, עד לנקודת הקנייה של בחירות 2009.

אם אתם מחפשים חומר טוב – הצביעו "עלה ירוק".

* בדיחה פרטית שרק בודדים מבינים...