מה עוד ניתן לעשות עם אייקון ידוע? כמובן להשתמש בו כחומר גלם בעבודתך, בעיקר אם אתה צייר קריקטורות (וכאן דבר מעניין, כי השימוש בחומר תרבותי קיים, שהוא מעשה היום יום של כל משורר, יש בו מן המחדוש (סליחה על הבטוי), בדיוק כמו אנשי העבר שנהגו לסחוב אבנים מסותתות משרידי מבנים עתיקים עוד יותר ולהשתמש בהם לבניית ביתם החדש).
הנה הן לפניכם.
שימו לב למוטיב הג'וינט החוזר, אך ביתר שאת, למוטיב השלט. זהו הוא אמצעי חלום המאפשר לנו להוציא לפועל את הרהורי ליבנו, בן רגע, ממרחקים. מה יותר אלוהי מלהיות האוחז בשלט? הנה, סטיה קצרה לעבר אלוהים מציור אחר, אשר שולט בעולמו.
והנה מצעד הדמויות הנככנסות לתפקיד כפי שמורה להן הציור (תמיד אותו התפקיד. זה של אלוהים כבר תפוס).
ואיך אפשר בלי נגיעה סימפסונית?
וכעת מעט משחקי ביצירה, החל מהשימוש הסתמי,
אל היצירתי והמקורי יותר,
ולמרות נסיון הפסילה
נדחף לכאן האדם הויטרובי, ומסייע דווקא בבריאת האשה
שהיא מוטיב מתבקש
כמו גם האשה הבוראת
וזת הדוגמא היחידה שמצאתי
של המחזה מלאה באמצעות תצלום
לסיום, כאשר עוסקים במיתוס הבריאה, אי אפשר להתחמק מהעימות ההולך ומתגבר בין חסידי הבריאה התבונית (שעל גודל תבונתה אני חולק) ובין התורה האבולוציונית.
האיור החמוד הזה נותן פרשנות מיוחד לאמנות הבריאה
ומשם אפשר מייד לפנות לשדה המערכה
הנה מפלצת הספגטי המעופפת בכבודה ובעצמה
מספר פסיעות בין שני העולמות... מפגש עם קרובי משפחה רחוקים...
אל אלה הקרובים והאהובים
איך אפשר להתכחש לקרוב משפחה כזה חמוד?
ויהי ערב, ויהי בוקר, יום שבת.
תם פרוייקט בריאת האדם.
קישור לפרק הקודם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
