אלה תולדות השכנוע לנקוי הצלחת. כל בן לאם פולניה מכיר אותן היטב.
על פי שיטת האיומים, או המקל, אם לא תגמור לאכול יבוא שוטר, שהוא כמובן גורם מאיים וסמכותי, והוא כבר יכריח אותך. כשאני חושב על זה היום, אפשר ליישם את השיטה בחיי הזוגיות. אם לא תגמרי יבוא שוטר. מצד אחד יש כאן נסיון לעקור אחת ולתמיד את תופעת הזיופים, ומי מתאים לכך יותר משוטר שומר חוק. מצד שני, זאת פניה אל הצד האפל, אל הפנטזיות הכמוסות, אל הגבר הכוחני, המאיים, ובה בעת חובש מדים וחוגר אקדח. העיקר שתגמרי.
השיטה השניה פונה אל המצפון. בזמנו היו ילדים רעבים בהודו, וזאת הייתה סיבה טובה לסיים את האוכל בצלחת. השיטה מיושמת עד היום ללא שנוי. המסורת חזקה מהמציאות, ומעולם לא שמעתי כי השיטה מתעדכנת בהתאם לעמודי החדשות הפנימיים, אלה המספרים על זוטות כמו אלפים הגוועים מרעב בארץ רחוקה. עדיין הסיבה לאכול היא הילדים הרעבים בהודו.
בשיטת הגזר, של הפתוי בהטבות, מובטח הקינוח המתוק המצפה בסוף הדרך. אלא שאם הקינוח נופל לא רחוק מהמנה העיקרית הוא זוכה לאותו מעמד דחוי. השיטה הצליחה רק לאחר שכלול נוסף, כאשר כל הארוחה הופכת לג'אנק פוד טעים ומפתה ומזין. מאד מזין. מזין עד כדי כך שכרגע הקמפיין מבקש מהילד – תפסיק לאכול.
אני רוצה להציע שיטה נוספת המיועדת למבוגרים שבינינו, ופונה אליכם בקריאה לגמור את כל האוכל שבצלחת.
בספרו של דניאל קווין "ישמעאל", מתוארת התפתחות המין האנושי באופן הבא. בראשית התהלכו בני האדם בערבות בחבורות של ציידים לקטים, מנסים לאסוף לצוד צייד מכל הבא ליד ולהשביע את רעבונם. הפריצה הגדולה באה כאשר למדו לאלף ולהחזיק ברשותם עדרי חיות משלהם. משלמדו לגדל פרות וכבשים, שוב לא נזקקו לעמול כדי לצוד אותם והבשר נהיה מזומן להם בשפע. אלא שהזאבים המשיכו בשלהם. כמו תמיד השיגו את מזונם בצייד, גם אם הכבשה היא רכושם של בני האדם. אלה, ראו בכך הכרזת מלחמה והחלו לרדוף ולהרוג את הזאבים. אלא שבכך לא הושג השקט. הפרות והכבשים שיצאו למרעה לא זכו לרגע של שלווה. על העשב הטרי קמו מתחרים רבים מחיות השדה. התחרות על העשב פסקה רק לאחר שחוסלו אוכלי העשב השונים – חרקים, עכברים, ארנבים, חזירים ושאר חובבי הז'אנר. אז נאלץ העשב להתחרות בשפע של עשבים שוטים שאמנם היו שם תמיד אך עתה הפכו לחסרי תועלת, שמשמעו - נזק. חיסולם של אותם עשבים פינה את הקרקע לספק מאכל לבני האדם ולעדרי הצאן והבקר שלהם. ההצלחה הביאה לגידול באוכלוסיה ושוב לא היה די בשדות המרעה. שטחים הולכים וגדלים של צמחיה טבעית נעקרו והושמדו כדי להפנות את הקרקע לגידול צמחי המאכל. את כל אלה צריך כמובן להשקות והמקור למים טובים הוא כל אותם נחלים ומעיינות הפזורים בשטח. נעלמו המים ולא חזרו.
הנה, שלב אחר שלב, חוסל הטבע – חיות, צמחים, מים וקרקע, כולם משועבדים לצרכיו של המין האנושי. יעודם של בעלי החיים הפך אחד – לספק מזון לבני האדם. את חייהם הם מקריבים כדי שנוכל לאכול. ראו זאת כך - אין ארוחות חינם. התשלום על הארוחה אינו זה שאתם משלשלים לכיסו של בעל המסעדה. עבור השניצל שאתם אוכלים יש תרנגולת ששילמה בחייה.
מנהג הוא אצל שבטי האינדיאנים בצפון אמריקה, שכאשר הם אוכלים את בשרו של בעל חיים שנצוד – הם אומרים תודה. לא ברכת מזון המודה לאלוהים על הבשר שסיפק לנו. תודה לחיה שאיבדה את חייה כדי להאכיל אותנו בשר.
זכרו זאת כאשר אתם אוכלים. כאשר אתם מעמיסים את האוכל על צלחתכם. כל ביס ניתן לכם מתוך חייו של מישהו. איכלו מתוך יראת כבוד והכרת תודה.
אל תשליכו אוכל. זה לא עניין של מחיר. לא של שמירת חוק ולא של אנשים רעבים. השחתתם את הטבע וקיבלתם את חייה של פרה כדי לאכול. לא כדי להשליך אותם לפח האשפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
