כל הדברים גדולים כקטנים

עת מלחמה ושלום

פעם מזמן קראתי שיש בפינלנד 250,000 אגמים. עשיתי חישוב מהיר, והבנתי שאם בכל יום אצא לפיקניק באגם אחר ידרשו לי כמעט אלף שנה. אז הבנתי שהעולם גדול באופן כזה שאין לי אפשרות לראות את כולו וצריך מאד להצטמצם. החיים קצרים מכדי לבקר בכל המקומות, לקרוא את כל הספרים, לראות את כל הסרטים, לאכול בכל המסעדות, לשכב עם כל הנשים.

דרושים צמצום, בחירה, מיקוד, וגם ויתור.

הנה, כעת יש לי זמן פנוי ככל שאפשר, ובמקום טיפה בים שהייתה לי קודם, עכשיו יש לי עשר טיפות. עשר טיפות בים! אמנות הבחירה והויתור תובעת ממני לא פחות. ההבדל הגדול הוא שכעת לא ניצב מול הטיפה הבודדה שלי סכר בדמות שעות העבודה. זה אם כן הזמן לקפוץ למים.

אחד הדגים השמנים בים הוא דג הספרים. כשיש לך ספר, אף פעם אין זמן אבוד. כמובן יש את הקריאה של הזמן הלא פנוי, נניח בתור לרופא או בהמתנה לרכבת (אם כי יש להודות שבמרחב הציבורי אני תמיד מתפתה להעביר את הזמן בהתבוננות. על מה שיש). אחר כך יש את הזמן הלא פנוי הפנוי. יש לי חלום למצוא עבודה, ששכרה בצידה, והיא מספקת הרבה המתנה ואפשרות קריאה.

בכל זאת, הגבורה הגדולה היא הבחירה. ההחלטה לקחת את הזמן העומד לרשותי, למקם את עצמי בחוף הים או על הערסל, ולקרוא. הקריאה היא המשימה הראשונה שלי, ועל השולחן המטאפורי הצטברה ערימה ענקית. כל אותם ספרים שעדיין לא קראתי.

מי באמת קרא את "מלחמה ושלום"? כמה מכם חושבים שזהו ספר חשוב וצריך לקרוא אותו. באחד הימים. יום אחד, נקרא גם אנחנו את "מלחמה ושלום". מתי? יום אחד, רחוק. כשיהיה זמן. כשנצא לפנסיה. אולי.

הנה הגיע היום. הגיעה עת "מלחמה ושלום". הגיעה הזמן לקרוא את הספרים האבודים. את ספרי החובה. נגשתי אתמול לארון הספרים בבית לחפש את "מלחמה ושלום". ידעתי שהוא לא שם וחיפשתי את הדבר הקרוב ביותר. יש אחדים. בחרתי בכרך א' של "האחים קאראמאזוב" (משום מה, זה הכרך היחיד בבית). מה אגיד לכם? התרגום ישן ומיושן, כזה שכותב פיודורוביטש, אבל בתם עמודים אחדים כבר מצאתי שהספר מאד לרוחי, והמספר עשיר (רוחנית) ומוכשר כמו שמספרים. יש למישהו את כרך ב?

אחד מ- 250,000

וחידת אקטואליה -

מדוע מדונה נקראת בעברית ריבה (RIVA)?