כל הדברים גדולים כקטנים

כל התמונות צולמו בעדשה סלולרית מלוכלכת שאני רק לפעמים טורח לצרף אלי. כך, בשל אותה ארעיות של החול, לא יכולתי לצלם מראה שראיתי בוקר אחד, שהוא, כך אני בטוח, מראה של פעם בחיים, ובדרך כלל פחות מזה. טביעת גופו של צב ששכב כל הלילה בחול הלח ונאסף בבוקר. כמעט לא מורגשת, בלתי מוחשת, מהססת ונעלמת. צריך לראות בכדי להבין.

ויש עוד מראה אחד אהוב עלי. חתימת הגלים. כל גל, בהתקדמותו מותיר סימן על החול, במקום הכי רחוק. בקצה אליו הגיע, שם כלה כוחו והוא שב אל הים. שם הוא מצייר קו דק למזכרת. מראה הקו קמור. לצועד על החוף ומביט בו הוא נדמה כציור של גבעה. כל גל מצייר גבעה. כל גבעה חדשה מסתירה את הגבעות שקדמו לה. כך הולך ונוצר ציור נוף. ארץ הרים וגבעות. ציור חד פעמי, משתנה בכל רגע, מתאר נוף רחוק ומסתורי של הרים ועמקים. כמו בתצלום שבראש הדף. אילו יכולתי הייתי רוצה לטייל שם. הנוף מושך, אך צריך לזכור – הוא משתנה בכל רגע ולעולם לא ישוב להיות כפי שהיה. ההולך לשם לא יוכל למצוא את דרכו חזרה. כמו בחלום. ועל כך – בפרק הבא.