כל הדברים גדולים כקטנים

במעבדה לזהוי פלילי, בטלוויזיה, (רק בטלוויזיה? יש חידושים במדע שפועלים רק בטלויזיה, סטייל מקגייור?) מצליחים לשחזר פרשיות שלמות משביבים של בדלים של פיסות מידע זערוריות. שריטה בלתי נראית על דלת הארון שמכילה כמה מולקולות מהמסמר ששרט, דגימת ד.נ.א מהבל פה שננשף על המראה, צילה של דמות שהגן על הרצפה מהתחממות – כל דבר משאיר סימן. רק לדעת לקרוא ולזהות.

הזהוי המדעי עד למולקולה הבודדת, פותח פתחים חדשים בהבנת האירועים שעצבו את עולמו לפני מאות מליוני שנים. בכל שבוע מתפרסמות תגליות חדשות, ומדי פעם הן מובילות לתיאוריות מעניינות ומרתקות (וחשוב לומר שכמות התיאוריות נופלת מכמות התגליות, כי עם כל הפיתוחים המדעיים, עדיין, התיאוריות המציעות הסברים הן כולן תוצר של הכלי הישן והטוב – השכל האנושי). (וגם כאן, אני תמה האם התיאוריות כולן קיימות רק בנשיונל ג'יאוגרפיק ודומיו, וכאן התשובה היא לא. כנראה שלא).

כל המבוא הזה בא לרמז על המצאותם של סימנים ורישומן של השפעות. כמעט תמיד, לכל מהלך שהוא לכאורה מפתיע, יש ואפשר למצוא (בדיעבד, וודאי שבדיעבד) אותות ובשורות. החל בהפתעה צבאית (שם נדחים כל הסימנים בפני הקונספציה), דרך בגידת הבעל (שפתאום משום מה מביא פרחים לאשה), לדייר שמתחמק מתשלום שכר דירה בתירוצים שונים ועד לכאב המוזר הזה ולסחרחורת שהקדימו את גלוי המחלה.

אני חוזר לרגע למילת הקסם – בדיעבד. כי המסקנה לכאורה מכל הדיון המקדים הזה היא שעם קצת יותר תשומת לב לסימנים המוקדמים וקצת פחות התעלמות מהם אפשר לזהות ולחזות את הבעיות הצפויות, וחשוב יותר - להמנע מהן. אלא שהדברים אינם כה פשוטים, בעיקר עקב גודש הפרטים והאינפורמציה – מה שאנחנו מכנים "רעש". בתוך כל הרעש קשה לזהות מראש את הדברים המשמעותיים. זאת לא חכמה להגיד שהיו סימנים מחשידים עוד לפני הפיגוע בתאומים. היו הרבה סימנים להמון דברים, וזאת עוד מבלי שאספנו דגימת ד.נ.א. מכל דלת של ארון על פני כדור הארץ.

בכל זאת, כדאי לשים לב, גם בדיעבד, לכל אותם מקומות בהם מצאנו סימנים כאלה. לפני שנים אחדות קניתי דיסק למחשב. בחרתי חנות אחת משום המחיר הנמוך שהופיע בפרסום. המחיר היה באמת נמוך, אבל כשהגעתי לחנות, עמד בעל המקום וצעק על לקוח שהיה שם. לכאורה, יש מקרים של לקוח נודניק ונוכל, אך ככלל, כשבעל עסק צועק על לקוח, יש כאן הרגל שיחזור על עצמו. נוכחתי בכך בעצמי כשחזרתי מאוחר יותר לחנות עם בעיה שנוצרה. צעקו עלי עוד ברגע שנכנסתי, במעין אסטרטגיה הגנתית. לכן אני עומד ומזהיר אתכם – אם נכנסתם לחנות ובעל המקום צועק על לקוח – לכו למקום אחר (וזאת בניגוד ללקוח שצועק על בעל החנות, מה שיכול לרמז דווקא על אסטרטגיה התקפית של הלקוח).

הדבר החשוב לזכור הוא שאם משהו נראה מוזר או מריח לא טוב – צאו משם ומהר. תמצאו משהו אחר. אל תניחו לחמדנות (המחיר האטרקטיבי), לאופי (התחלתי ולכן אסיים) או לחלקת לשונו של הצד השני להטות ולהטעות. סימנים מוקדמים אינם טועים. ושימו לב – עסקה שניצלתם ממנה, לרוב לא תוכלו לדעת שאכן הייתה עסקה רעה, ואכן הרמז היה רמז, ואכן הצלתם את עצמכם. לא נורא. אל תצטערו. האפשרות השנייה היא לגלות בדיעבד שהיו סימנים מוקדמים.

למה הפוסט הזה דווקא היום? נסעתי לראות מכונית משומשת. וולוו 92, יד שניה, טסט ביולי 2010. מחיר טוב. אני לא מבין גדול ברכב ונסעתי להתרשמות ראשונה. המוכר שיבח את הסחורה שרק מתמלאת דלק וכבר נוסעת. על החלון מודבקת התווית מהטסט האחרון. נובמבר. האיש מתעקש על יולי או אוגוסט ומוציא את הניירת. נובמבר. בעלים קודמים – 3. הרכב מיד רביעית. המחיר אטרקטיבי. די מעצבן לנסוע רחוק רק כדי לפגוש בשקרן. יש מספיק שקרנים קרובים. אפילו לא הסתכלתי על הרכב. נכון, זאת לא חכמה לגלות זהירות יתרה כשעומדים לקנות רכב משומש. אבל זאת הזדמנות מצוינת לתרגול.

מי מזהה את מולקולה?