כל הדברים גדולים כקטנים

יש מוזיקאים צעירים ממש מעולים. לא משנה לצורך העניין אם צעיר זה חמש עשרה או שלושים. העיקר שהם צעירים. המשמעות של צעירים היא שיש לפניהם עוד דרך ארוכה ארוכה, והם מעולים כבר בראשיתה. עכשיו, אני לא יודע בדיוק מה קורה לאורכה של אותה הדרך. במה מתעשרים? איך מתפתחים? מה לומדים? ויתכן מאד שיש יצירתיות מיוחדת ורעננות ששייכת רק לצעירים, ושהם אלה שעושים את המהפכות והחידושים. אבל בכל אותה תקופת חיים שבדרך, אין כמעט תנועה אחורה. המוסיקה שרוטה אצלם עמוק ובפנים והיא נחרשת ומתחפרת והופכת לטבע הפנימי והראשוני. את כל אלה, ועוד, אתה מוצא אצל מוסיקאי זקן.

מוסיקאי זקן חורש את התלמים כבר חמישים שנה, ויותר משהוא מכיל את המוסיקה היא מכילה אותו ומכל מקום כבר אי אפשר להבחין להבדיל ביניהם, כמו עץ ששורשיו התחפרו עמוק בתוכו של סלע. המוסיקה שמכילה אותו כבר בשלה ומלאה ואפשר להתכבל בה ללא קושי. כמו יין, את המוסיקה של הזקנים אפשר להפיק רק לאחר חמישים שנות יישון. זה, מוסיקאי זקן, זה משהו שאני לעולם לא אוכל להיות, ואני קצת מקנא אבל הרבה נהנה להיות בצד המקבל.

זה הכיף של ענקי הג'אז וקלאב בואנה ויסטה וסזאריה אוורה ומרסדס סוסה. זה הכיף של כל הלהקות הזקנות שיוצאות לסיבוב נוסף או אחרון כמו ה-Deep Purple, ושל הזקנים מקרטני וכהן ודילן. זה הכיף של הזקנים שלנו שיצא לי לראות ולשמוע בזמן האחרון, כמו קלפטר שמיר ואלארצ'יק שראיתי אתמול. ולא משנה לצורך העניין אם זקן זה חמישים או שמונים. העיקר שהם זקנים. המשמעות של זקנים היא שיש מאחוריהם דרך ארוכה ארוכה והם היו מעולים כבר בראשיתה.

זה מה שעצוב במוסיקאי שמת צעיר.