כל הדברים גדולים כקטנים

מילה של כבוד

בתוך הדיונים והפירסומים על מי תשחרר ישראל בעסקת שליט, הובהר כי ישראל סירבה לשחרר במסגרת העסקה ערבים ישראלים שעסקו בטרור. זה נכון שאזרחי המדינה לא אמורים להכלל בעסקה של חילופי שבויים, אבל לא ברור מדוע הממשלה מסרבת לשחרר אותם. הרי כשמדובר באזרחי המדינה אפשר לשוב ולעצור אותם מיד לאחר השלמת העסקה. מה צריך להיות שוויה של התחייבות ישראלית שהתקבלה תוך חטיפה ואיומים? מה הבעיה לבטל התחייבות כזאת לאחר מעשה? ומה יקרה אם יעצרו אותם שוב? עוד חטיפות טרור וירי? ואם לא יעצרו אותם, לא יהיו? (כי אם התשובה כאן חיובית, ושחרור כל האסירים יסיים סופית את המלחמות ויפסיק את כל מעשי האלימו והטרור, אז דווקא כן כדאי למהר ולשחחר). אני אף פעם לא הבנתי את ההגיון ההוליוודי הזה, שאם נתת את מילתך, "מילת הכבוד שלך", תחת איומי אקדח, אינך יכול לסגת ולבטל את מה שהבטחת.

אחרייך!

נכון שכשהצעתי לציפי ליבני לנסוע לבריטניה זה היה קצת בצחוק, אבל הנה, מסתבר שבאנגליה המשחק נמשך, וכל מיני קציני צה"ל מאוימים בצווי מעצר. מי שהיה קצין בצה"ל מסתכן כאשר הוא נוסע לבריטניה. נסו לחשוב, מי ממכריכם עונה לקריטריון הזה – קצין צה"ל. האם המצב בו הם מנועים מלהגיע לאנגליה, ולא רק לשם, הוא הגיוני? אנחנו שומעים סיפורים ודיבורים על מאמצים דיפלומטיים ושיחות ומחאות ובקשות שנמשכות חדשים ושנים ולא נראה שהביאו לתוצאה כלשהי. לכן, אני נזכר בציפי ליבני, ונזכר בתפקיד המנהיג – שהוא לעמוד בראש המחנה גם במחיר של סיכון מסוים, ולהוביל, ליזום מהלכים, ליצור מצבים ולשנות אותם, להביא לתוצאות. אין מנוס מהמסקנה שהאיום על ראשי הקצינים היה נמנע אילו הייתה ליבני עושה את המעשה המתבקש. תחת זאת, עכשיו כולם תקועים בבית.

בדרום אין כל חדש

ובינתיים, בדרום שוב קסאמים וירי. אני מודה שגם אני, לו הייתי טרורסט בעזה, הייתי יורה קצת. הרי יצאנו בהודעות חגיגיות על השלמתה של מערכת כיפת הברזל. מעתה, אנחנו חיים בתוך ג'יפ ממוגן שאינו מתייחס כלל למטחי אבנים. השלכת אבנים בג'יפ ממוגן היא כעין טקס יומי, כמו הצדעה או אמירת שלום. ההודעה שיצאה היא ממש הזמנה לירי. כי אם עוד אין מערכת, והיא עדיין לא מוכנה ולא פרוסה ולא מגינה, והתושבים עדיין חשופים לירי, אז מה כוחה של הבטחה? על זה נאמר "אל יתהלל מפַתֵח".

מחידושי השפה

במילון המובנה בטלפון הנייד, זה שעוזר להשלים את המילים באיות הנכון ולבחור כאשר רושמים הודעות מופיעה גם המילה קסאם. הנה עוד פן לאורחות חיינו ולמילים הזרות אשר מתווספות מפעם לפעם לשפתנו כאורחות לא קרואות.

דיבורים זה בריא

מחקר חדש מגלה שהקרינה מהטלפון הסלולארי עשוייה להגן או למנוע אלצהיימר. אז נכון שהבשורה הטובה משמחת את חברות הסלולר שהיו עד עתה במגננה, אבל אני יש לי שאלה -  האם המחקר הזה מוכיח סוף סוף, שבניגוד למה שניסו תמיד לטעון, הקרינה הנפלטת מהמכשיר כן משפיעה על המח? זה לא מפחיד אתכם?  מכל מקום, כדי היות מוגנים מאלצהיימר עלינו להרבות בשיחה מהניידים, לאורך שנים, ולהתחיל בגיל צעיר. השאלה היא האם חשבון הסלולר יכנס גם הוא לסל הבריאות.

התמונה מימין היא במיוחד עבור הקוראת עדה אשר שאלה לגבי התמונה שמשמאל. שתיהן צולמו בדיוק מאותו המקום, לכן השנייה היא אכן תמונתו של המגדל. אם הייתי יכול לראות אותו הייתי בוחר מיקום קצת יותר מוצלח.

וזאת אחת מתוך כמה מיום חורף אחד לפני שנים אחדות.  נתקלתי בהן לאחרונה והן מצאו חן בעיני. החלטתי לשחרר מתוכן מפעם לפעם.