כל הדברים גדולים כקטנים

לפני יומיים, דווקא מהרדיו שמעתי פתאום את Ne me quitte pas אבל בביצוע של ז'ק ברל. מובן שמיד נדדתי לקרבת הרדיו, ליצור מגע אישי, והתחוור לי שמשודרת תכנית על ז'ק ברל, עם שירים והרבה סיפורים על האיש. אם לא הייתי שומע לא הייתי יודע. אם הרדיו לא היה פתוח, או לא בגלי צה"ל, ולא אני לידו, לא הייתי שומע במקרה.  

כמובן שהייתי יכול לעבור ולבדוק בראשית השבוע את לוח המשדרים ולסמן את התכניות שארצה לשמוע ובוודאי הייתי מסמן תכנית על ז'ק ברל (ובטח שוכח ברגע הנכון להגיע ולפתוח את הרדיו) אבל אני לא עושה כך. ומיד עולה הרעיון לסטארט-אפ שידע תמיד להביא לתשומת ליבי את מה שאולי הייתי מחמיץ, כי לתחושת ההחמצה יש טעם חמוץ. ואף ההחמצה יכולה להתרחש רק באותם מקרים מועטים בהם אני יודע לאחר מעשה על מה שהייתי רוצה לדעת בטרם. ובשאר המקרים אינני יודע אף זאת ואז לא נלווה לכאן שום צער.

לסטארט-אפ הזה היו מכירות מצוינות כי ההחמצה היא תחושה שנואה שהיינו מאד רוצים להחליפה בוודאות. וודאות ושליטה זה מה שאנחנו רוצים. זה הבטחון מפני כל הסכנות שבעולם. עוד ביטוח לעוד מקרה, ועוד קורות חיזוק ועוד מעקה בטיחות ועוד חיסונים. בטיחות וביטוח, שנוכל להתרחק ולהתחמק מצרות העולם. הכל כדי להקטין את הסכנה, אחד למליון במקום אחד לאלף. כשנפגע לבסוף מאסון בסיכון של אחד למליון, זה יהיה פי אלף יותר גרוע. פעם באלף הקודם, כשהדבר הכי מפחיד היה האיידס, פגשתי מישהו שלא העז לטייל יחף על שפת הים. בצדק, כי בתוך החול יכולים להסתתר מזרקים משומשים.

במקום הסטארט-אפ לבטיחות יסדתי סדנה כדי ללמוד לקבל את מה שיש. לחיות בשלום עם ההחמצה. לשמוח פי מאה אם פתאום, במקרה, נתקלים בתכנית על ז'ק ברל. שוחחו שם עם רן יגיל שכתב עליו ספר, וממש למחרת ראיתי פתאום את פרצופו בעיתון לרגל ספר חדש שלו, אבל כאן אולי זה פחות מקרי.

היה מרגש לשמוע את הסיפורים, ואת ברל מדבר בקולו, ואת השירים, אבל כשפתאום נגנו את אמסטרדם, זה היה מרטיט. כי בימים שהייתי נוהג לעבודה, שמעתי את אמסטרדם ב-Repeat, מאות פעמים, עד שכל צליל נקלט ונטמע אצלי (ואף פעם לא התעייפתי), וכבר שנה מאז שהפסקתי. עכשיו, לשמוע את השיר היה ממש כמו להתאים אותו לתוך השקע שמסתבר שנוצר אצלי, כל צלילי וכל מלה נגעו.

אז היתה תקופה שניגנתי עשר פעמים ביום ונצרבתי וזה התאים. ותקופה שהפסקתי ונחתי וזה התאים. והצירוף של שתי אלה הכין את מה שצריך היה כדי להתרגש ככה. אחר כך נגמרה התכנית ולא הייתי מעלה את כל הדברים האלה על הכתב אלמלא היום, שוב פתאום, במקרה או לא במקרה, נגנו את אמסטרדם בגלי צה"ל. אז זה בטח סימן.

במסגרת ההמנעות מהרצון (הטבעי והחזק) לתפוס ולמצות את הכל, לא הוספתי הפעם קישורים מתבקשים לשלושה או ארבעה פוסטים ישנים. בסוף אולי אתרגל.