לא כולם נולדו עם כפית זהב בפה. אני מתכוון לאלה שהצליחו ועלו לגדולה (את ההמונים הפשוטים אנחנו לא סופרים בינתיים). מבין אלה שהגיעו ממקום פשוט ועלו עד למעלה (ונניח זכו באוסקר או בנובל או בווימבלדון) יש כאלה שמתביישים במוצאם ובמיוחד באמא שלהם. אני מתכוון לאמא פשוטה, לא משכילה, לא רהוטה, לא בקיאה בנבכי העולמות הנשגבים, אפילו לא בעלת חכמת חיים עממית ומיוחדת, ובכלל לא בעלת חכמה, יופי, חן או כל דבר מיוחד שתגידו (הרי לא כך סתם נולדים ללא כפית). אבל יש גם כאלה שגאים באמא הזאת ואוהבים אותה (אם כי אין מניעה לאהוב ולהתבייש בו זמנית). יש בה את כל יתר המעלות - את התכונות והתפקוד הבסיסי שנדרש מאמא (ואשר עלול היה להתפס כמובן מאליו אלמלא רבוי אותן אמהות שאינן מצליחות לעמוד במטלות הפשוטות ההן). לדאוג לאוכל, לבגד נקי, לרחצה, למילה טובה, לחיבוק ונשיקת לילה טוב ולחיוך, את כל החמרים הדרושים למתכון לאהבה, ואת כל אלה תתן מרצון, ללא תלונות ותנאים. זה הכל פחות או יותר.
כל ההקדמה הלא שייכת הזאת באה כדי להציג בפנינו את עולם החיות. יש את היפות והנועזות, הפקחיות, הקטלניות, המפחידות, המהירות והמתחנפות – כמו כל בנאדם. ויש את הצנועות, המסתפקות במעט, טיפשות למדי אך נוחות לבריות, מקשקשות ומקרקרות כל היום ברוח טובה, ובשעת הצורך גם אמהות לתפארת. ביום הזה נשמיע שיר הלל והוקרה לתרנגולת.
כבר הקדמתי ופרטתי את מעלותיה הפשוטות אבל לא אמרתי בשבחה של האמנות הגדולה, הנס הקיומי שהיא מחוללת בכל יום. שבעה מיליארד בני אדם על פני האדמה ואין בהם אף אחד היכול להטיל ביצה. כל ביצה היא נס שלצערי תתודעו אליו רק במפגש הבלתי אמצעי והקרוב. נס כמו תינוק שנולד יש מאין אפילו שאני מתערב כאן בתכנית המקורית והופך אותו לארוחה. להכנס ללול בבוקר ולמצוא ביצה מוטלת בארגז הוא דבר גדול דגול וראוי לתודה ולשבח. הביצים ההן, לא רק שהן טעימות מאד אלא יש בהן יופי פנימי, ובניגוד למצב אצל בני אדם שאנו פוגשים, קל מאד להגיע אליו. כאשר הביצה נשברת אל המחבת נחשף אותו יופי בדמות חלמון בעל צבע צהוב עז. אבל השיא שמור ליופי החיצוני. הביצים האלה, שצורתן עגולה ומושלמת וקליפתן חלקה וזוהרת, והן חמימות ונעימות למגע (ובכל אלה נבדלות מאוד מהביצים שאפשר לקנות בחנות) הן לא פחות ממופע אלוהי. האמינו לי.
על כן, הרשו לי לשתף אתכם בסוד – כל תרנגולת מטילה ביצי זהב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
