הנה מה שקורא למי שמתעסק יותר מדי במוצא האדם. אתמול ראיתי לתומי שלט ברחוב, אבל לא, זה לא יכול להיות סתם שלט. מכל עבר צצות ועולות עוד דוגמאות לאייקון שלנו.
וכאו יש אמירה מעניינת - לא מוכרחים למצוא אותו אצל מי שהתכוון לכך ועשה את שלו בכוונה. מספיק שאנחנו כצופים ערים לדקויות ומוצאים את מה שאנחנו מחפשים תחת כל פנס. ובהמשך הפוסט הנוכחי נחזור לעסוק בכך.
אם תהיתם מי הן אותן דמויות היוצאות לטיול שורשים בעקבות אביהן הקדמון הנה התשובה.
אם שתיתם מספיק אפשר להמשיך. נראה שהספקנו לבדוק את האייקון בכל כיוון אפשרי, אבל נשאר עדיין אחד רחב וחשוב. השימוש במצלמה ליצירת דמוי, מה שמאפשר לכל אחד לביים, או לגלות, את מוצא האדם משל עצמו.
גם כאן, קיימים גבולות. האם כמו ארבעת המופלאים, יש איכות לכמות? האם ריבוי משתתפים או מיעוטם יכול לפגום בזהוי התמונה שלנו? אני חושב שכן. הנה כמה דוגמאות.
שימו לב לתמונה האחרונה. בגלל התנוחה (והלבוש) היא הייתה יכולה להיות בחירה אידיאלית לפרוייקט שלנו (ונווכח בכך בהמשך), אבל מוצא האדם משמעותו - שרשרת. כדי להסתפק בחוליה אחת, היא חייבת להייות נאמנה יותר למקור.
התמונות הבאות יכולות להתאים יותר, אם כי הן לא ממש מתארות את הבריאה שלנו.
התמונה האחרונה הייתה יכולה להשתלב באגף אבי רואד שזאת אבולוציה מיד שניה (אולי אבולוציה של אייקון?).
נעבור אם כן ונתבונן במחר תמונות מבוימות, שנעשו ממש כדי לכבד את הציור שלנו. התמונות מעניינות במיוחד מכיוון שיש בהן, תמיד, מספר משתתפים (לפחות שלושה - אלא אם משתמשים בטריקים של צילום) ונדרשת ממש עבודה של במוי, חלוקת תפקידים ומשחק. אין ספק שכל מי שלקח חלק ביצירת תמונה כזאת - שיחק ונהנה.
צאו גם אתם ליער, וצרו את בריאת האדם שלכם.
בכל זאת, נסיים בתמונות שכנראה נוצרו במקרה. כמו שנאמר בראשית הפרק, אין חובה שהצילום יהיה מבוים ומכוון. כאשר אתם ערים ומצפים, תוכלו למצא כל דבר בכל מקום, ובפרט את תולדות האדם. דווקא משום כך, הצילומים האלה, המסיימים את הסידרה, אהובים עלי במיוחד.
התמונה האחרונה נפלאה במיוחד. היא מדגימה בדיוק עד להיכן הגיעה התפתחות האדם, שיכול לראות אנשים צועדים בשלג, ולהבין דבר אחר לחלוטין.
ובכן, תם פרוייקט מוצא האדם, ואולי פרוייקט האייקונים הגדול כולו. לא נשלם כי צפוי בהמשך דיון נוסף בהשתתפותי שמתוך נושאים אחרים לגמרי יגיע להולדת הפרוייקט.
חוץ מזה, (כמעט) שכחתי, אבל הבלוג הזה הוא בדיוק בן שנתיים ועוד כמה ימים. וחג שמח. חג חרות שמח.
קישור לפרק הקודם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
