הסיפור הזה חייב להופיע בבלוג הזה.
שלושת השופטים צבי סגל, משה דרורי ויורם נועם הרשיעו פה אחד את סבאר על שקרא לעצמו דודו ודנו אותו לשנה וחצי בכלא.
רבים וטובים כתבו על פסק הדין הזה כמעט כל מה שניתן
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1180945.html
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1180774.html
אבל קשה לי להתאפק ולכן אוסיף מה שלא נאמר.
חוק התג:
אמר השופט: "שעה שנשמט בסיס האמון בין בני אדם, כל שכן עת מדובר בנושאים כה אינטימיים ורגישים, מכונני גורלות, נדרש בית המשפט לעמוד איתן לצדם של הקורבנות - בפועל ובכוח, ולהגן על שלומם. אחרת, אותם ינצלו-יתמרנו-ירמו במחיר עונשי נסבל וסמלי".
ואני אומר, כמו תמיד הבעיה אינה בשופט אלא במחוקק שהיה יכול למנוע את התופעה הקשה הזאת. ולכן, יש לחוקק ויפה שעה אחת קודם. יחוייב כל ערבי לשאת סימן היכר בולט על בגדיו (להלן התג), שיסומן בצבע כפי שתקבע הממשלה, וכך יוכל כל עובר אורח לזהות מייד כי המדובר בערבי. העובר על החוק, דינו שלוש שנות מאסר".
כצפוי יקומו צבועים ומתחסדים למיניהם ויאמרו שהחוק הזה הוא גזעני. אין שטות גדולה מזאת. הרי מיטב בנינו, המשרתים בצה"ל לחילותיו, נושאים איש איש על בגדו שלל סימנים המעידים על שיוכם המדויק - הכומתה הצבעונית והסמל מעידים על החיל. תג היחידה מספר על הבסיס. סיכות ותגים מסבירים את יכולתו המקצועית, וסימני הדרגה מעידים על הדרגה. ומדוע יהיו הערבים שאינם משרתים בצה"ל פטורים מהנוהל הזה? הרי כל תינוק יודע היטב כי כנפי הטייס עם דרגות הקצונה הן אישור והרשאה לנושא אותם להיות גבר נחשק ולזכות בזיונים ככל שיחפץ, ועדיין השכם והערב אנו שומעים על אנשים סתם המתחזים לטייסים וזוכים לשכב עם קורבנות תמימות.
כאשר מביטים בעיני הקורבנות, שיכולות להיות גם הבת שלכם, אין שום שאלה. ערבי עם תג לא יכול לאנוס במרמה.
החוק החדש חשוב מאין כמותו ויש להקפיד מאד על אכיפתו. לשופטים סגל, דרורי ונועם מובטחת עבודה רבה.
חוק השם:
לא יאשר שר הפנים לאדם להחליף את שמו במרשם האוכלוסין אם בשם החדש יש כדי להטעות בדבר מוצאו של המבקש.
נקמת החנונים:
ומצד שני, יש ברכה בפסיקה התקדימית של השופטים הנכבדים. שנים רבות נאלצו החנונים לספוג ולבלוע. שוב ושוב התעלמו מאתנו כל אותן חתיכות וכוסיות, לא קנו את הכנות, העדינות והרומנטיקה הביישנית. שוב ושוב נאלץ בנצי לראות בעיניים כלות את נילי נופלת ברשתו של מומו החתיך החלקלק, בעל החיוך המפתה והמבט הנוקב. בכל פעם הופיע מומו חדש מלא סיפורים והבטחות, הרפתקאות וקסם מזויף שהכניסו נילי ועוד נילי למיטתו. לא עוד. עם הפסיקה החדשה, יואשם כל גברבר שהשתמש בחיוך שלא מן הלב, במחמאות שלא התכוון אליהן באמת, ובמבט ממיס באונס. לא פחות. עם כל הגברברים בכלא, יפתח לחנונים עידן חדש. גם לנו מגיע לשכב עם בחורה חמש דקות אחרי שהכרנו. (אלא אם כן התקדים הוא רק על ערבים 
).
הסנגור:
כל התגובה לסיפור התמוה והמזעזע הזה מבוססת כמובן על מה שנאמר בתקשורת (ולא הוכחש). אחד הדברים המטרידים בסיפור הוא העובדה שההגנה הציעה עסקת טיעון שכללה הודאה באונס. עם כזאת הגנה צריך תביעה?
באחת הידיעות נאמר "הסנגורים אף ישקלו לסגת מהסדר הטיעון, ובכך בעצם לערער על עצם ההרשעה באונס, ולדרוש את החלפתו בסעיף קבלת דבר במרמה". ולמה לא לדרוש זכוי מוחלט? בשביל מה יש סניגור?
עונש מוות:
כשיחול בארץ עונש מוות, כמה שופטים יבקשו לפטור אותם מהדיון בתיק כזה?
השופטים לפי מראית עין
בבלוג זה
בכל הבלוגים
