כל הדברים גדולים כקטנים

אתמול חל צום על גדליהו. התאבלנו על מנהיג הישוב שנרצח, ובהרצחו בא הקץ על הישוב היהודי בארץ. הצום מסמל את האבל, והאבל הוא לא על גדליהו על מה שמסמן מותו מיד מרצחים. המעשה אמנם ארע לפני 2500 שנה אבל התקנות שתיקנו אז החכמים או הרבנים נשארו בתקפן. תמיד תקנות רק מתווספות ומתרבות ואינן מתבטלות – אלא במקרה קיצוני כמו הופעת משיח.

אולי זאת הסיבה שנזהרים כלח כך בהטלת צומות חדשים. הרי אפשר רק להוסיף ואין לבטל. יד קלה על הדק הצום עלולה להביא אותנו ביום מן הימים לשנה בת 300 צומות או יותר. אבל בכל זאת. כאשר צמים על רצח גדליהו בן אחיקם בידי קיצונים, מתנגדים פוליטיים, אי אפשר להתעלם מהדמיון לרצח יצחק רבין.

כאשר יתקנו חכמי הדת את תענית רבין ויוסיפו אותה למניין הצומות תֵּרָאה השותפות לאבל ולתחושת החורבן אמיתית. זה המבחן. מי שצם על גדליהו ראוי שיצום על יצחק. בינתיים, מכיוון שאיני צם בצום גדליהו בג' תשרי אני מקדיש את הצום לרבין. ועד שיתקינו הרבנים צום בי"ב בחשוון, אני מכריז על צום רבין שיחול בכל שנה ביום ד' בנובמבר.

צילום של אילן שריף