כל הדברים גדולים כקטנים

אחת היא מורשת רבין. נרצח. נורה למוות בידי מתנגד פוליטי מבני עמו שראה בו בוגד. אחיו למורשת – גנדי, לינקולן, סאדאת.

בבוקר שלאחר הרצח, צהלו רבים, עד שהשתיקו אותם הבושה והפחד. מאז, בכל שנה, בהיסוס הולך וקטן, מתרבים הקולות, נגד "פסטיבל רבין", בעד שחרור הרוצח*. "אין שום יחוד ברצח הזה. למה לא עושים כזה פסטיבל לכל נרצח?" רבים מאלה, צמים בצם גדליהו, שנרצח לפני אלפיים וחמש מאות שנה.

הגשר בין אלה שראש ממשלתם נרצח ברביעי בנובמבר 1995 ובין אלה שראש ממשלתם נפטר בי"ב חשוון תשס"ו יקום כשיוכרז צם יצחק. צם לזכר המעשה הנורא וחסר התקדים** של רצח המנהיג הנבחר ע"י קיצונים מסיתים ומוסתים, שיחול בכל שנה בי"ב בחשוון.

עד אז, אני קורא לכל מי שמרגיש שהרצח כוון גם כנגדו, לקיים את תענית רבין, שתחול בד' נובמבר, מבוקר עד לילה.

*   שבאותה נשימה, הוא גם בכלל לא הרוצח והכל קונפירציה של השב"כ.

** הבטוי "חסר תקדים" עובד רק פעם אחת, וכעת, לאחר התקדים, כבר פג תקפו, וכבר יש תקדים.