יש שני מיני טיפוסים. אלה שעושים מה שצריך (נקרא להם העושים) ואלו שצריך להגיד להם (ולהם נקרא המוזכרים). ואפשר להזכיר כאן עוד סוג למחצה, את אלה מהעושים שתמיד מזכירים למוזכרים ולכן יהיה שמם המזכירים). בני הסוג הראשון הם אלה שמשלמים חשבונות בזמן, מחליפים צמיגים כשצריך ומתקשרים לדודה להגיד תודה על המתנה. לעומתם, בני הסוג השני לא זו בלבד שהם זקוקים לתזכורת (ועוד אחת (ועוד אחת, אחרונה)), אלא שהם כל כך התרגלו לפעול כך, על פי תזכורת, שאינם עושים דבר בלעדיה. כך למשל, גם אם בכל יום יתקלו במתנה מהדודה, ימתינו בסבלנות עד שהמזכיר התורן יזכיר להם שצריך להתקשר. ללא התזכורת, או ההוראה, (שתבוא בהכרח, כי המזכיר מוכרח להזכיר), הם ימנעו מכל מעשה. (ואל תשאלו מהיכן אני יודע). בני העושים יתמלאו תרעומת על המוזכרים ויכנו אותם עצלנים, או ראש קטן, אך תמיד ימצא המזכיר שיזכיר ויאפשר לכל אחד למלא את תפקידו.
המדינה למשל, רואה בכל אזרחיה מוזכרים (ואף מוזהרים). לא משנה אם אתה מחליף ארבעה צמיגים בכל אלף קילומטר. אתה נקרא להביא את הרכב לבדיקה ביום הטסט. כל חובה, מצווה ופקודה מוזכרות שוב ושוב (אם כי, למען ההגינות, יש לציין כי בספר החוקים נמצאות לא מעט תקנות נידָחות שאיש אינו מדבר עליהן או מזכיר אותן, והן משמשות רק לשעת צרה, כאשר האזרח מתעמת עם הרשות ויש צורך להוכיח שאותו אזרח מפר חוק ולכן עליו להענש או, לחילופין, לסתום את הפה).
אבל יש עוד חבר בכת המוזכרים. חבר מכובד מאד, ובמחשבה ראשנה, מפתיע למצוא אותו דווקא שם. אלוהים. אחרי הבצורת המאיימת, והגשמים הבוששים לבוא, והיובש, והקייץ ההולך ומתמשך לתוך החורף, והחזאים אובדי העצות, הפתרון האחרון הוא התפילה. פשוט לפנות לאלוהים ולהזכיר לו שצריך גשם. והתפילה הזאת מתמיהה. וכי אלוהים אינו יודע שעונת הגשמים הגיע? מדוע יש צורך בתפילה? והתשובה פשוטה. גם אלוהים נמנה על המוזכרים. והמוזכרים, כפי שסיפרתי, גם אם ברור להם לגמרי מה עליהם לעשות, מה היה עליהם לעשות זה מכבר, המוזכרים לא יעשו דבר, עד שיזכירו להם (ועוד פעם). ואמנם, ככל שמתארכת הבצורת מתחזקות התפילות, וככל שכַּלים כל הקיצין, ורק התפילה לבדה נשארת, וככל שאנו קרובים לדצמבר, ומתקרבים, ישמור השם, לינואר, הולכים ומתרבים הסיכויים כי אותה תפילה אחרונה, נוספת, אכן תצליח סוף סוף להמחיש את כוחה ואת חשיבותה. זהו הדפוס הקבוע והבלתי נמנע. ובעצם, גם הגשם הוא מהמוזכרים, שכן מטבעו הוא יודע שבאה עונתו, ועליו לרדת ולהרטיב, ובכל זאת, מתוך הרגל, אינו עושה דבר עד שבא אלוהים ואומר לו – רד!
ובאותה הזדמנות, ומצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שכל אותם המדברים עם אלוהים מעשה יום ביומו, ויודעים את מחשבתו ודעתו, תמיד נמנים על העושים ובפרט על המזכירים.
ובכן, אחי המוזכרים, זכרו שאתם נמצאים בחברה טובה בהחלט.
הציור של לסר אורי, שבעיני הוא הצייר של הגשם. היה לו המון גשם לצייר, והמון ציורים יפים מאד של ברלין הגשומה.
-
במהלך החיפוש אחר תמונת גשם טובה הגעתי לאתר המוסלמי הזה. במפגש ראשון, אני מודה שנרתעתי ממש. עם אלוהי היהודים אני מתעסק כאן, ועוד את אלוהי המוסלמים להוסיף עליו? ובכל זאת, יש כאן מבחר של תמונות גשם מאד יפות, ויותר מכך - באהבה לגשם, יש אולי נקודת השקה, ופיוס ונחמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
