כל הדברים גדולים כקטנים

קצת מתמטיקה. מצאתי עבודה חדשה. אני אמור לעבור על המסמכים שיתפרסמו על ידי ויקיליקס. לקרוא ולכתוב סיכום או תגובה קצרה. השכר טוב. 20 דולר למסמך. ההערכה היא שלכל מסמך נדרשת שעת עבודה, כך שמדובר ב-20 דולר לשעה. וזאת משרה מלאה, כלומר 8 שעות ביום, ועבודה כל יום, 7 ימים בשבוע. העניין הוא שזאת לא בדיוק עבודה כשכיר אלא כפרילאנס, וזה אומר שאני צריך לפתוח תיק במס הכנסה, וחוץ מזה, התשלום רק בסיום העבודה, שוטף+30.

אני מתלבט. שעה לכל מסמך. 8 מסמכים ביום. אולי טיפה יותר. אם אעבוד כל יום, אספיק בתוך שנה 3000 מסמכים. הפרסום מדבר על 3 מליון מסמכים, כך שתוך 1000 שנה ועוד 30 יום אני מקבל את הכסף. זה כסף גדול. זה יוצא 60 מליון דולר. אני חושב שאלך על זה.

הפרסום עדיין לא קרה, ובמקום אחר קראתי שמדובר רק ב-260000 מסמכים, כך שאפשר לסיים את העבודה ולקבל את הכסף בפחות מ-90 שנה ועוד 30 יום.

עכשיו יש לכם מושג מה זה אומר 3 מליון מסמכים ומה נדרש כדי לנתח אותם ולשאוב מהם אינפורמציה ולהסיק מסקנות.

כמות המידע העצומה הפכה לאיכות בפני עצמה. בכל משפט כלכלי של עברייני צווארון לבן אוספים החוקרים עשרות ומאות ארגזים של מסמכים וחומר שמישהו צריך לעבור עליו. עורכי דין במקרה כזה באמת קורסים תחת החומר, הן התביעה והן ההגנה. זאת הסיבה שהטריק הפשוט ביותר הוא לפטר את עורך הדין שלך אחרי חמש שנים בהן התעמק במסמכים. עורך הדין החדש מייד יבקש דחייה של שנתיים בדיון משום שעליו לעבור על החומר. שלושה מליון מסמכים זה הרבה מאוד ארגזים.

הסיבה העיקרית להצפת המידע היא הקלות הבלתי נסבלת של השכפול. העתקת מסמך, שפעם דרשה ארבעים ימי חציבה ואחר כך שעה של כתיבה ביד או בהקלדה, הפכה משימה של שלוש שניות לעותק במכונת הצילום. בעידן המידע הדיגיטלי, הפצה של מסמך במליון עותקים נעשית תוך פחות משניה. מה הבעייה לשלוח היום את עשרת הדברות בס.מ.ס לכל בני-ישראל? ככל שהכתיבה וההפצה נעשתה קלה ופשוטה – כך הפכה הקריאה לבלתי אפשרית. אי אפשר לקרוא מליון מסמכים. לכן נאלץ כל ארגון שמכבד את עצמו להעסיק מחלקת מחקר של אלפי מוחות וזוגות עיניים. עובדה זאת לבדה הופכת את הפצת המידע לדרך הבדוקה ביותר להסוות ולהעלים. מה יותר טוב מערימת שחת שמעסיקה אלפי נברנים? בסופו של דבר, כמו בכל תחום אחר, כאשר המידע זול וזמין בכמות בלתי מוגבלת הוא הופך לשחת חסרת ערך.

כשבכל זאת יצליח מי שיצליח לקרוא בין מליוני המסמכים, מבטיחים המדליפים שארה"ב וידידותיה יהיו מובכות מאוד. עד שלא נדע לא נדע, אבל המבוכה יכולה להיות דבר מביך (אלא אם כן אתה ברלוסקוני, שהוא מנהיג חסין למבוכות). באופן אישי הייתי שמח להביך את ארצות הברית בגילויים על חתרנות ומעורבות בענייני פנים, ואף איסוף מידע והפעלת סוכנים אצל ידידותיה, למשל בישראל. כך יווצר איזון שאולי יסיים את המאסר המביש והממושך של ג'ונתן פולארד שאיני מסוגל להעלות בדעתי את הפשע הכבד שעומד מאחוריו שבא לידי בטוי בנסיון לסייע לישראל.

מצד שני, אני שואל את עצמי – אם וכאשר יתפרסם בדיוק מה עשה פולארד, מי יהיה מובך יותר, ישראל או ארצות הברית? הנטיה וההגיון אומרים שאם למשל נענש פולארד משום שהעביר ללישראל פרטים על מזימה נגד ישראל, שארצות הברית ידעה עליה והסתירה אותה כדי לפגוע בישראל, המבוכה צריכה להגרם לארצות הברית. ואם כך מדוע נמנעה עד עתה ישראל מלחשוף את הפרטים? האם משום שהמידע יביך דווקא את ישראל, או שזאת סתם תוצאה של התרפסות מול בעל השררה והכח. אולי במסמכים של ויקיליקס תמצא התשובה.

אם יש מוסר השכל מכל הסיפור היא שדברים מלוכלכים סוגרים רק בעל פה. ומסקנה חשובה יותר – אם יש לך עניינים מלוכלכים, ואתה לא רוצה שאף אחד ידליף אותם, תדאג להיות מספיק מפחיד ומרתיע. זה עובד.

אצלו אין הדלפות