כל הדברים גדולים כקטנים

ממשלה

עצה נבונה נתן נתניהו לשריו. לשתוק. המשכיל בעת ההיא ידום, ומעבר לעובדה שאף אחד לא יודע מה יקרה בעוד שעה, המיוחד כעת הוא שכולם גם מודים בכך. כלומר, כאשר לא קורה כלום, לא חוכמה להיות נביא, וכאשר לא עושים כלום, לא חכמה להיות שר. אבל את הקטסטרופות והדרמות הגדולות אף אחד לא יכול לחזות – למעט כמה אסטרולוגים בדיעבד. אבל אפילו לאחר מעשה, במקרה שלנו נכון לשתוק. מדוע? כי אין מה לומר. כי רק אוויל מחריש לחכם יחשב. כי כמעט אף אחד לא יודע מה לומר, לא כל שכן מה לעשות. הרי בשעת משבר אנו נושאים עיניים לאלו שידעו מה להחליט ומה לצוות*. והנה, בשעה הזאת של תהפוכות, האם יש מישהו משרי הממשלה שאנו נושאים אליו עיניים ואזנים? מי? זאת שעת המבחן וזה המבחן. ראוי לשבת בממשלה ולשלוט רק מי שהעיניים נישאות אליו.

*לאחרונה קראתי כמה רומנים בני המאה ה-19. ומעניין שאז, בין דפי הספרים בכל אופן, בבית בו נמצאים גם משרתים, לעיתים חכמים ומוכשרים ובעלי יוזמה, ובשעה המתאימה הם ביוזמתם מציעים להגיש תה לאדונים, אולם, הואיל ואין זה יאה שהמשרת יחליט ויזום, וזכות זאת שמורה לאדון, ולא זו בלבד אלא שכאשר האדון חפץ בדבר כל שעליו לעשות הוא לצוות, הנה, כך פועל המשרת הנבון וכך הוא פונה, מיזמתו, לאדוניו:

"האם אדוני יצווה להגיש תה?"

אדוני מצווה להגיש תה

אופוזיציה

ובכן, זאת הבעייה של האופוזיציה. שהיא, כמהות, רק נגד ולא בעד. הרי ההגדרה היחידה של אופוזיציה היא של מי ש"לא". לכן, תחת אותה מטריה אפשר למצוא ימין קיצוני ושמאל קיצוני ובכלל הרבה קיצונים, דתיים ולא דתיים, ליברלים ושמרנים ומה לא.  כולם מאוחדים רק ברצון אחד. התנגדות. אין אפשרות לאופוזיציה להפוך להנהגה משום שהיא מרובת ראשים (אם בכלל) ידיים ופיות ואין לה אפשרות להסכים על קו פעולה.

ועוד, האופוזיציה רק מדברת ולא עושה. בתור שכזאת היא יכולה להיות נחרצת ומשכנעת. קל יותר לדבר, לבקר,  ולייעץ מאשר לעשות, ובעיקר לעשות בלי לטעות.

האופוזיציה אם כן היא אוסף אקלקטי של דעות שהמייצגים אותן עסוקים רק בדיבורים, ואינם נדרשים לקבל החלטות.

למה כל ההקדמה הזאת? כי אם חושבים על זה, ואם מסתכלים ומקשיבים, נוצר הרושם שאנחנו נשלטים ע"י אופוזיציה. חיבור אקלקטי של ישויות בלי קשר וסדר יום משותף שרק מדברות, מתלוננות, מייעצות ומעבירות ביקורת אבל לא עושות כלום (אלא אם העלאת מחירים נחשבת לעשייה).