כל הדברים גדולים כקטנים

"הרצחת וגם ירשת?" שואל הנביא מפי אלוהים. ומה אגיד על זה? ומה רצית? עדיף לרצוח סתם? בלי סיבה? בלי טובת הנאה? בלי מניע?

מה גרוע יותר? רצח לשם הנאה או רצח לשם טובת הנאה? לא, לא שאני מצדיק את הרצח, אם אם, נגיד, אם כבר רצחתי, לא עדיף שתהיה לי סיבה? הפרס, השלל, האם אמנם מגדיל את העוולה, או מצמצם אותה? כי גם בפשע צריך להיות הגיון. כי כשיש הגיון, והדברים מתנהלים לפי איזה מסלול מותווה מראש, כן, על-פי חוק, וגם חוק הפשע הוא סדר, וסדר הוא שמעניק את הבטחון ואת היציבות לחיינו. ופשע בלי הגיון, ורצח בלי סיבה, הוא זה שמפחיד יותר ומערער. המנוולים הגדולים ביותר, המנוולים באמת, הם אלה שרוצחים ללא סיבה.

בתוך ההגיון הפשוט הזה של חוקי הפשע הדבר הכי בסיסי ומתבקש הוא להיות עקבי ולנסות להמנע מעונש. במקרה הזה, לא חייבים להיות רוצח. מספיקה עבירה פעוטה כמו העתקה בבחינה. מעשה שיש לו שכר (הצלחה בלימודים) ויש לו עונש (פסילה והוקעה). על כן הדבר ההגיוני ביותר שאפשר לצפות ממי שמעתיק בבחינה ונתפס הוא לנסות להתחמק מעונש. להכחיש בקנאות. במילים אחרות – לשקר. למי שנתפס בבצוע עבירה אין דבר הגיוני ומתבקש יותר מלשקר. ודבר שהוא הגיוני ומתבקש הוא גם מוסרי ואין לגנות אותו.

החוק המקנה את זכות השתיקה מבין את ההגיון על פיו אין אדם מפליל את עצמו. אבל צעד אחד הלאה משם, על מי שנתפס אנו אוסרים לשקר ואף הופכים את השקר לעבירה בפני עצמה. עדות שקר. תצהיר שקרי. מי שנפל נפל, והשקר הוא בסך הכל אמצעי הגנתי אשר מחזק את הפשע אבל לא פוגע באחרים (בניגוד למשל לשיטה הפסולה של הפחדת והשתקת עדים בהוא בהחלט פשע שיש לו קורבן). מי שאינו מנסה לשקר כשנתפס בבצוע פשע מתכחש לאינסטינקט שלו. מי שנשבע לשוטר "לא עברתי באדום", מי שמצהיר שלא אשתו או בנו אלא הוא עצמו נהג ברכב הצבאי בעת התאונה, מי שמספר שלא ידע שפלש לשטחים אחרים עושה את המעשה ההגיוני. מי שנוהג אחרת הוא קרבן של חינוך טוב מדי להגינות ו"ספורטיביות" בכל מחיר.

עבור מי שבכל זאת מצליח לשקר בקלות ומתעקש להכחיש שהוא הרוצח פותחה גירסא מתקדמת יותר של אמירת אמת – השבועה. כלומר, אנחנו מבינים את אותה נטייה טבעית לשקר וכדי למנוע אותה אני דורשים מהדובר להצהיר שהצהרתו אמת. כלומר, אנחנו יודעים שאתה שקרן, ולכן, לפני שאתה אומר מה שאתה אומר אתה נדרש להגיד שהפעם אתה אומר אמת. נו, טוב.

מדי ההסוואה הצבאיים הומצאו במלחמת הבורים ע"י חיילים שבטעות התלכלכו בבוץ. היו אלה חיילי הבורים, ומולם נלחמו הבריטים במדים מצוחצחים, באדום כחול עם כפתורי זהב. כשנוכחו שהחיילים מולם נעלמו ע"י כך שהסתוו בבוץ, התעורר בהם זעם רב על המעשה הלא הגון. ככה יעשה למי שחינוכו מוצלח.

גלוי נאות – הכותב הוא קורבן של חינוך לאמירת האמת.