כל הדברים גדולים כקטנים

יציאת מצרים

עכשיו כולם אחוזים חששות. מה יהיה? מסתכלים דרך העיניים הצרות שלנו, ומוצאים סיבה טובה לדאגה. אבל, אני אומר, בואו נניח את הדאגות בצד לרגע. הרי אי אפשר כל היום רק לדאוג "מה יהיה". וברגע החסד הזה שבו הדאגות נשכחות, אפשר בלב שלם להתפעל ולקנא בבני מצרים ולאחל להם ברכה מכל הלב. גם על ההרגשה המתוקה של חופש, במובן חירות, שהפכה עבורנו למובן מאליו, אבל עדיין, להיות עם חפשי בארצנו זה משהו, וגם על העונג של השגת הדברים ועשייתם בעצמך, בלי טובות ובלי עזרה, מה שיוצר שותפות ושייכות ורוממות רוח. פתאום קם עם, ומרגיש שהוא אדם, ומתחיל ללכת. ברכות מקרב לב לעם היושב במצרים. אלה שהיו שם בשבועות ההם יזְכרו לתמיד ויספרו לבניהם ולבני בניהם, איך יצאו מעבדות לחירות ומאפילה לאור גדול.

איך אומרים מינה צמח בערבית?

בזמן אמת נראתה לי עמדת המערב, ארה"ב ואירופה, קצת תמוהה. מי שקיים קשרי ידידות ארוכים ורצופים עם מצרים של מובארק קורא לו פתאום ללכת. מדוע? כי העם אמר את דברו, בכיכר. וכי מאימתי מקשיבים לקול ההמון? האם הפגנת המונים בכיכר אמורה להיענות ע"י הממשל? אצלנו דמוקרטיה, ובכל כמה שנים העם נשאל לדעתו. האם משום כך דעתו בהפגנות לא נחשבת? או שגם במדינה דמוקרטית הפגנת המונים מחייבת הסכמה? וכמה זה המונים? האם כמו באימרה הידועה, כבר הסכמנו שאת זונה ואנחנו רק מתמקחים על המחיר? האם העובדה שרק 30 מפגינים התייצבו להפגנה בירושלים נגד עליות המחירים אינה אומרת שהממשלה חייבת לכבד את רצונם וללכת? כמה מפגינים? האם חייבים למלא את הכיכר? האם כוחו של הציבור הוא פונקציה של גודל הכיכר הראשית? כיכר תחריר בקהיר, כך נאמר, גדולה פי עשרה מכיכר רבין בתל-אביב. אולי זאת שיטת ההגנה של הדיקטטורים? תמיד אצל הדיקטטורים הכיכרות ע-נ-ק-י-ו-ת. הם בונים על הפגנות תמיכה. ועל חופש

תנועה לטנקים. אז במצרים היו מליון מפגינים. זה הרבה? זה מספיק? זה אחד ורבע אחוז מהאוכלוסיה. אחוז אחד יכול להחליף את השלטון? אכן, תשעים ותשעה אחוזים הם צדיקים שישבו בבית ומלאכתם נעשתה בידי אחרים. אחר כך מרגיעים אותנו ומספרים שלאחים המוסלמים יש רק 20 אחוזי תמיכה.

עורו הרומנים

איך ההרגשה שלא סופרים אותך? שאתה קיים אבל מתעלמים ממך? עם הרגשה כזאת יצאו מליון צעירים לכיכר והפילו את הרודן. כל העולם מביט אחוז התפעלות. סיפור ענק. המוני העם יוצאים לרחוב במדינה ערבית ומפילים את השלטון בקריאה לדמוקרטיה. מעשה חסר תקדים אשר ממשיך וימשיך להתגלגל ממצרים לארצות ערב האחרות מתימן ועד אלג'יריה. אבל רגע, האמנם מעשה חסר תקדים? אז זהו שלא. הרי המהפכה במצרים היא שיחזור של אפקט תוניסיה. הכל התחיל בתוניסיה. תוניסיה היא התקדים. אבל, מצרים היא גדולה וחשובה, והעולם, הערבי והמערבי כאחד, מסתכל עליה במבט אחר. על כן המהפכה והתקדים חסר התקדים נרשמים לזכותה של מצרים, ואת תוניסיה, הממציא האמיתי, המקורי, שוכחים ומשאירים בצל, כמו בלאומליך בטקס חנוכת התעלה. תוניסיה עומדת בשקט בצד ואף אחד לא מסתכל לעברה. איך ההרגשה שלא סופרים אותך? שאתה קיים אבל מתעלמים ממך?

אמרתי לכם

האירועים במצרים היו בלתי צפויים ושיא תדהמה חדש נקבע. איך מודדים תדהמה?  ובכן, כל אירוע, מפתיע ככל שיהיה, נחזה בדיעבד על ידי אסטרולוג או מגיד עתידות מסוג אחר. תמיד הם מופיעים ומספרים שניחשו בדיוק, או בערך, את מה שקרה. ככל שהתדהמה רבה יותר, כך חולף זמן רב יותר עד שאותו חוזה מופיע ומצהיר על הצלחתו. עד עתה, ככל הידוע לי, טרם התייצב מי שחזה את הנפילה. במחשבה אחת פחות, מכיוון שאף אחד לא מתייצב, הנה אני יכול להעיד על עצמי, איך חזיתי הכל בפוסט הזה שנכתב לפני שנתיים וחצי!

התמונות שלא נראו במצרים...