כל הדברים גדולים כקטנים

בטבע, בפיסיקה, מדברים על ארבעה כוחות.

כח המשיכה, המושך בין כל שתי מסות. הוא זה השומר עלינו צמודים לאדמה, המסובב אותנו סביב השמש, המוריד עלינו גשם, ותפוחים על ראשו של ניוטון. הוא חלש יחסית, אך כוחו בכמות. כדור ארץ שלם נדרש כדי להצמיד אותנו לקרקע, ולא היינו רוצים שיהיה חזק יותר.

הכח האלקטרו-מגנטי, החשמלי, פועל בין מטענים חשמליים. בניגוד למסה, מטענן חשמלי יש משני סוגים, חיובי ושלילי. הכח החשמלי, בהתאם, משנה את כיוונו. מושך בין השונים ומרחיק את השווים. החלטה מעניינת. אילו היה להיפך, היו המטענים החיוביים דבקים זה בזה, והשליליים גם, הייתה נוצרת הסתגרות והתרחקות. אלהים עצמו, ראה את הכח כי טוב, ולמד ממנו – "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". כולנו מודים עד היום לכח החשמלי המושך גברים ונשים זה לזה. הכח החשמלי חזק. הוא המחבר את האלקטרונים לגרעין, ואת האטומים השונים למולקולות. בלעדיו, הכל היה מתפרק לגמרי, ולא היה דבר ביקום זולת מרק - תפל ודלוח. חופן של מטען חשמלי מייצר כח רב יותר ממשיכתו של כדור הארץ כולו, כמו שיודע כל מי ששיחק במגנטים.

הכח השלישי, הוא הכח החזק. אם אמרנו שהכח החשמלי חזק, הרי שהכח החזק, הוא חזק באמת. התפקיד שלו, בשעת הצורך, הוא להתגבר על הכח החשמלי ולהיות חזק יותר. כל גרעין של אטום מורכב מהתאגדות של אי אלו פרוטונים שהם חלקיקים קטנים בעלי מטען חיובי. הכח החשמלי מתעב התחברות כזאת של מטענים חיוביים, ומנסה בכל כוחו להפריד ולהרחיק. הוא, שבזכותו עומדים כל המבנים והתרכובות שאנחנו מכירים, מנסה להרוס ולא להשאיר אטום אחד על כנו. כאן מתערב הכח החזק, שהוא כאמור חזק יותר, וכופה על הפרוטונים להשאר מאוחדים, בניגוד לנטייתם החשמלית. לזכותו יאמר שהוא נוהג כך רק בדלת אמותיו ואינו מנסה להתערב במה שקורה מחוץ לגרעין האטום, התערבות שהייתה מחזירה את כולנו לימי המפץ הגדול.

הכח הרביעי הוא הכח החלש. זה כח באמת חלש, והמיוחד בו, שאף פעם לא שמעתי שום הסבר ברור על אודותיו למעט שיש לו תפקיד בפרוק הרדיואקטיבי. מכל התפקידים הנאצלים שממלאים הכוחות האחרים, שבלעדיהם לא היה עולם, אחראי הכח האפל הזה על הנשק הגרעיני, ולמעט אחוז מסוים מתפוקת החשמל, באמת שהיינו מסתדרים בלעדיו. אולי דווקא חולשתו היא המושכת אותו לצד האפל. המדענים ניסו לפגוע במעמדו והוכיחו בעזרת תיאוריה מיוחדת שאין הוא אלא פן אחר של הכח החשמלי (יצר המין ויצר המוות. מעניין). למרות הפיחות במעמדו, הוא לא הפסיק את פעילותו כך שעדיין נשקפת סכנה גרעינית שעלולה לפרק לנו את המולקולות.

המדענים אגב, אינם חולקים כבוד מיוחד לכוחות האחרים, ומזימתם הישנה היא לבטל את כולם ולהוכיח כי בטבע קיים רק כח אחד שפנים רבות לו. זהו חלומם הגדול של הפיסיקאים המתעלמים מקריאתו של אלוהים אחד האומר – אני כבר עשיתי את זה קודם, ומהמסקנה האפשרית והמתבקשת, ששום טובה לא תצמח מההאחדה הזאת.

ההקדמה הזאת באה להאיר את התופעה שהבחנתי בה - הכח החזק של הדיקטטור.

באופן מסורתי, באנצקלופדיות ההיסטוריות והגיאוגרפיות שהשכלתי מהן, היה העולם מחולק למדינות. לכל מדינה מקום תחת השמש, וצורה על המפה, וגיאוגרפיה של הרים ונהרות, וכלכלה והסטוריה ומטבע ועיר בירה, ועַם, עם שפה ודת ולפעמים עם אחוזים. לאחוזים הללו, מסתבר, הייתה משמעות גדולה. כי מסתבר, שמדינות, כמו אטומים, מורכבות לפעמים מאוסף של חלקים שכוחות אדירים גורמים להם לדחות ולהבדל זה מזה. הדבק שמצליח לחבר אותם והחזיק אותם יחד הוא הכח החזק של הדיקטטור. כשבניגוד לטבע, פג חוזקו של החזק, חוזר כח הדחיה ופועל את פעולתו ושוב לא מתקיימת יחידה אחת.

החזק הראשון שזכורה לי התפוגגותו הוא המרשל טיטו, מנהיג יוגוסלביה, אותה מדינה בלקנית שלמרות היותה קומוניסטית גילתה קו עצמאי ופתיחות למערב, שהייתה מעצמת כדורסל, שחציתי אותה באוטובוס בהיותי מצויד בדרכון ישראלי. כשמת טיטו, צצו מלחמות אזרחים אכזריות עם פושעי מלחמה ורצח עם, עם שש מדינות חדשות וסכסוך שלא נגמר. כך הסתבר לי שיוגוסלביה היא מהדברים שלא היו מעולם.

ועיראק, אותה מדינה גדולה עם הצורה של עיראק (שאי אפשר לתאר במילים, אבל שהיא מוכרת דיה, כך שאפשר ששניצל (שהוא אחד החפצים הנוטים יותר מכל לקבל צורה של מדינות. יותר מענן) תהיה לו צורה של עיראק), שהייתה לה היסטוריה עתיקה, ונפט, ובית ראשון ומולדת לעולי עיראק, ואוכלוסיתה התחלקה לשיעים וסונים. עיראק שבימי סדאם חוסיין היה בה מיעוט כורדי שעשה צרות התבררה כעשוייה משלוש מקשות לפחות. הצפון הכורדי שעכשיו הוא חבל ולא סתם מיעוט, והדרום השיעי, והמרכז הסוני, וכולם נלחמים ומפוצצים זה את זה.

ומסתבר שמדינה הנקראת שבטית, אוכלוסיתה היא אכן של שבטים, והאינטרסים הם של שבטים, ומאבקי הכח הם בין השבטים, וחלוקת הכח, בעיתות השקט היא בין שבטים, וברגע שמתפוגג הכח החזק היא מייד חוזרת והופכת לאגודה של שבטים. כך אפגניסטן, כך תימן. כך לוב. ופשוט לא ידענו. בזכות הכח החזק.

ומסתבר שכשהכח החזק מתרופף, כמו בלבנון, פורצת מלחמת אזרחים, וכשהוא מתחזק, כמו היום, המלחמה עוצרת.

ויש דוגמאות יפות כמו צ'כוסלובקיה, ששם בכלות הכח החזק, התפרקה המדינה לשתיים – צ'כיה וסלובקיה. ברצון טוב ובלי שפיכות דמים, אבל התפרקה. וברית המועצות התפרקה. וארצות הברית כמעט התפרקה, והדרום כמעט ופרש, עד שבא הכח החזק וכפה אחדות.

וכל אלה הרהורים על היכולת ליצור דמוקרטיה, לא כשיטת שלטון וכבטוי לרצון העם, אלא כמערך מארגן ומחבר המהווה תחליף לכח החזק. האם דמוקרטיה יכולה להיות הכח חזק? בשוויץ זה עובד. אבל אפגניסטן, גם היא ארץ הררית. ומכל מקום אין אחריות על הקשר בין המשל לנמשל.

ופתגם ערבי ששמעתי פעם אומר כך:כשיש מריבה, האחים מתאחדים נגד בני הדודים, בני הדודים מתאחדים נגד השכנים וכל הכפר מתאחד נגד הכפר השכן. ודוקינס אומר שהכל עניין של שמירה על הגֵנים.