בכיכר תחריר סימנו המפגינים מטרה – חוסני מובאראק. מי שארבעה עשורים שלט בחייהם והקשה עליהם, גם אם לא היה דיקטטור אכזר מסוגו של סאדאם חוסיין (ואולי משום כך), הפך למה שממקד את כל הכעס והתסכול. המפגינים לא זזו ולא ויתרו, וככל שהציעו להם הצעות פשרה כן גברה התעקשותם. לא לוותר עד שיסתלק מובארק מהשלטון.
גם מחאת האוהלים צריכה לסמן מטרה. אויב שמתעמר ומקשה על האזרחים ומסמל בצדק את כל מה שרע במערכת הדיור. שיהיה זה השעיר לעזאזל שיאלץ ללכת כדי להציל את נתניהו. לו יתעקשו המוחים ולא ישברו ולא יסוגו ולא יתפשרו ולא יכנעו עד שיסגר המוסד המיותר הקרוי מנהל מקרקעי ישראל - דיינו. אפילו שיעביר באופן זמני, כמו במצרים, את כל סמכויותיו לצבא. רק שילך.
(ואני חייב להתפעל מעצמי, איך באופן בלתי רטרואקטיבי, כבר לפני חצי שנה חיברתי בין השניים הללו).
לאור התמונה, ממרד הסטודנטים מצרפת-1968, יש טעם לקרוא למשל את הראיון הזה שנערך לפני שלוש שנים בתל-אביב עם מי שהיה מנהיג המרד ההוא, בצרפת. ורק שלא יקרה חלילה משהו רע שיגנוב את החדשות, ויקרא לכל המוחים להתייצב לצד הממשלה לרגל "מצב החירום" שנוצר.
שוב?
ובעניין אחר, שוב אני נאלץ להתאכזב מהמוזרות של מדור "היום לפני" בעיתון הארץ. היום לפני 15 שנה, למי ששכח (וכדי לשכוח צריך לדעת, מה שמוטל בספק במקרה הזה), טרור ימני-קיצוני בכפר האולימפי באטלנטה. פצצה הופעלה במופע שנערך במסגרת חגיגות האולימפיאדה. מאה ואחד עשר איש נפצעו ואשה אחת נהרגה. בדיווח של "הארץ" המצוטט בכתבה, מובאים דבריו של איש משטרה שאמר כך – "כל הכיף יצא מזה. הכל נהיה עסק רציני. אפשר שפני האולימפיאדה לעולם לא ישובו להיות כפי שהיו, ולעולם לא יצליחו לשחזר את החמימות והספונטאניות שאפיינו את החיים בכפרים האולימפיים. צל כבד ירד על חמש הטבעות האולימפיות, שנועדו לסמן הרמוניה וידידות". איש המשטרה כנראה לא שמע מעולם על אולימפיאדת מינכן (הנמצאת כידוע מחוץ לארצות הברית) למרות שבכתבה נאמר כי "עיתונים בארצות הברית הזכירו את אולימפיאדת מינכן 1972".
הציטוט התמים והמנותק של השוטר מובא כלשונו, בלי אף מילה על מינכן. יכול להיות שגם לכתבת "הארץ" אין מושג למה הזכירו את אולימפיאדת מינכן 1972 ומה הקשר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
