כל הדברים גדולים כקטנים

באחד הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים העלה אחד המפקדים במטה בשם א' הצעה: למה שלא נשלח מחר בבוקר את חיל האוויר שיתקוף את כל שדות התעופה במצרים ובסוריה וישמיד את חילות האוויר שלהם על הקרקע? כך, הסביר, תהיה לנו עליונות אווירית מוחלטת, ותוך יום יומיים נוכל לחסל את כל כוחות הקרקע של האויב. למול הספקות שהועלו טען בתוקף כי התכנית אפשרית ויש לו את ההוכחה הטובה ביותר – התכנית כבר פעלה והצליחה. כך ניצח צה"ל את סוריה ומצריים תוך שלוש שעות ב-1967. יש לנו את חיל האוויר הטוב בעולם, למה לא לנצל אותו? למה להחליף סוסים מנצחים?

ב-67 זה הצליח בגלל גורם ההפתעה השיב אחד הקצינים ששמו ב'. אף אחד לא שיער ולא התכונן לקראתנו. זאת בדיוק מהותה של הפתעה. תראה באיזה בוץ אנחנו תקועים בגלל שהפתיעו אותנו. וג' הוסיף אחריו, אם אנחנו היינו מפתיעים ותוקפים ראשונים הכל היה נראה אחרת. זה היה משגה מדיני איום, לא לתקוף.

כאן היסה אותם ד' ושאל, אתם חושבים שאם היינו תוקפים ראשונים יכולנו לשחזר את הפתיחה של ששת הימים? בששת הימים, אני רוצה להזכיר לכם, כל המטוסים חנו לאורך המסלולים וחיכו לנו כמו ברווזים במטווח. ביעף תקיפה אחד, באש תותחים, תפרנו עשרים מטוסים שחנו בשורה. כל זה השתנה. התוצאה הראשונה של ששת הימים היתה שכל מטוס חונה היום בתוך דת"ק מבוטן וקשה מאד לפגוע בו. וגם, הוסיף, יש להם בכל בסיס שלושה צוותים מיוחדים לתיקון מסלולים. כל מסלול מופצץ נפתח מחדש תוך שעתיים.

אז ה' התערב ואמר, ואל תשכח, ב-67 כמעט ולא היו טילים. היום כל החזית מכוסה בטילי נ"מ. אין חופש אווירי כמו שהיה. יש עוד הצעות? א' ענה בתסכול – אז תמציאו משהו, אבל זה היה קצת מאוחר. בסוף ניצחנו, אבל שום דבר לא היה דומה לנצחון ב-67.

הרבה מים התאדו מאז מים המלח וא' הוא היום איש בכיר במערכת הבטחון. לפני זמן מה הציע הצעה: למה שלא נשלח את חיל האוויר לחסל את תכנית הגרעין האיראנית? כולם מסכימים הרי שזהו האינטרס העליון של ישראל. למול הספקות שהועלו טען בתוקף כי התכנית אפשרית ויש לו את ההוכחה הטובה ביותר – התכנית כבר פעלה והצליחה. כך חוסלה תכנית הגרעין העיראקית ב-1981. יש לנו את חיל האוויר הטוב בעולם, למה לא לנצל אותו? למה להחליף סוסים מנצחים? וה' שאל, יש עוד הצעות?

כן, אמר הדוקטור, תלמדו להפסיק לדאוג, ולאהב את הפצצה.