שופט אמור להיות אדם חכם מאד, משכיל, בעל הבנה מעמיקה בנפש האדם, היכול להתרשם באם הנאשם המובא בפניו הוא שקרן מניפולטור או איש ישר דובר אמת. יותר מכך. מותר לאדם שיהיה שקרן מניאק מניפולטיבי, ועדיין, בעמדו בפני השופט, הוא נידון רק על מעשה מסויים, והשופט צריך, גם במקרה כזה, לפסוק אם הנאשם ביצע את העברה אם לאו. ועוד, אין הוא יכול לפסוק כך ממרומי חכמתו אלא עליו להצמד לראיות ולנימוקים שהביאו עורכי הדין המלומדים, ולשקול את כל אלה על פי ספר החוקים, ועל פיו בלבד. ורק בבואו לגזור את דינו של הנאשם, נותר לו שיקול דעת כדי לבחור אם להחמיר או להקל בעונש. אכן, תפקיד קשה הדורש כישורים נעלים.
נכון שכאשר אני קורא ידיעות בעיתון על החלטות של שופטים אני מצטמרר לא פעם מטפשותם, קהותם ואטימותם (כפוף לנכונותה ומידת דיוקה של אותה ידיעה בעיתון). וגם מנסיוני הדל כנאשם במשפט תעבורה לא יצאתי מעורי מהתלהבות. אך ידוע הדבר, ככל שעולים במעלות הערכאה השופטים נבחרים במשורה, ורק המעולים והמשובחים שבהם, השקולים והנבונים הם הבודדים המגיעים עד לכס בית המשפט העליון. ככל שנעלה בערכאה השיפוטית אפשר אם כן להניח, ולצפות (שזה אחר מלקוות) שבשבתו בדין, ובהתחשב בראיות ובדברים שהובאו בפניו, יוציא השופט פסק דין צודק ונכון. ועוד, יש לשער ולהניח (שזה אחרת מלקוות) שאותו עניין גם אם יבוא בפני שופט אחר, עדיין יזכה לאותה חכמה שיפוטית ועל כן יניב את אותה התוצאה.
על כן, מטרידה מאד העובדה שתפקידו העיקרי של עורך הדין הוא לתזמן את הדיונים כך שהתיק יונח על שולחנו של דווקא שופט זה ולא אחר, כאילו בהינתן השופט, ידועה הכרעתו וצפויה מראש, וההבדל בין חיוב וזיכוי אינם תלויים בתיק ההוכחות אלא בשמו של השופט. ובתוך הידיעה המנחמת כי על כל החלטה שיפוטית ניתן לערער בפני הערכאה הבאה, יש גם תסכול מעצם הודאתה של המערכת בטעויותיו של השופט הזוטר ובכך שדרוש למנות שופט חכם ומוצלח יותר כדי לבטל אותן.
ומה לגבי שופטי בית המשפט העליון? עד כמה ניתן לסמוך על הכרעתם? על הבעייתיות שבהחלטות ניתן ללמוד מהרכבי השופטים. בסוגיות חשובות, אפילו בעליון, לא סומכים על שיקול דעתו של השופט, וממנים הרכב שיפוטי המורכב ממספר אי זוגי של שופטים - שלושה, חמשה, שבעה, ונדמה לי כי השיא הוא שלושה עשר. ההכרעה מתקבלת על דעתו של הרוב. כלומר, אני יכול לעמוד למשפט, לטעון את דברי, ולשכנע שלושה שופטים של בית המשפט העליון שיקבלו את דעתי, ועדיין לצאת חייב בדין. וגם להיפך.האם אין הדבר מערער מאד את האמון שאפשר לתת בהחלטתו ובשיקול דעתו של השופט? של כל שופט?
במדינות בהן יושב חבר מושבעים, מספרם יכול להיות זוגי בגלל הנקודה המכרעת שהחלטתם חייבת להינתן פה אחד. לא בדקתי אם החסרונות שבשיטת המושבעים מביאים בסופו של דבר ליותר החלטות שגויות מאשר החלטה של שופט מקצועי, אבל אולי הכרעה של שופטים חייבת גם היא ליפול פה אחד? אחד העקרונות היסודיים במשפט הוא החפות מפשע עד להוכחת האשמה, והוכחת האשמה חייבת להיות מעבר לכל ספק סביר. ידוע שלפעמים המצאותו של ספק סביר מטה את הכף לזכותו של נאשם גם אם הוא נראה מאד אשם. לא מרשיעים את מי שאשמתו מוטלת בספק סביר.
נשאלת השאלה – אם שלושה שופטים שונים בבית המשפט העליון מצאו אותי זכאי, האם אין זה בחזקת ספק סביר?
* אגב, הערעור של קצב נדחה פה אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
