כל הדברים גדולים כקטנים

הנה אחד הדברים המשמחים את ליבי - ידיעה בחדשות, מדי פעם, המספרת על נהג שנתפס, אשר כבר שלושים שנה נוהג ללא רישיון. אני לא שמח על כך שעוד נהג מסוכן נלכד והכביש הוא מעתה מקום בטוח יותר. משום מה, נדמה לי שמי שנוהג בכבישים כבר שלושים שנה, מה גם שלא נתפס בעברות תנועה,  הוא נהג מיומן לא פחות מכל אחד המחזיק ברישיון תקף, ומידת המסוכנות תלויה באופי ובניסיון הרבה לפני שהיא מושפעת מתקפותו של הרישיון. מה שמשמח אותי הוא העובדה שמשך שלושים שנה הוא הצליח להתחמק. כי אחד הדברים המדכאים בצורת הקיום שלנו הוא אחיזתם ההדוקה של השלטונות, התחושה שתמיד מישהו יודע ורואה, מפקח ובודק. נכון שכל אלה מוסיפים ואפילו מקיימים את תחושת הביטחון האישי הרעוע, ובכל זאת, המחיר מדכא. ועל כן, השמחה, שהיא שמחה של נחמה.

כי הפיקוח ההדוק, עם הזיהוי הביומטרי, עם הסלולארי המלשן, עם מאגרי המידע שהופכים בצדק לחיוניים והכרחיים כדי להצילנו מצרה גדולה וכדי ללכוד את הרעים המנצלים הכל לרעה, בכל זאת סוגר גם עלינו. והחיים הופכים לכאורה בטוחים ומוגנים יותר, וסגורים יותר בתוך מכלאה של מעקות בטיחות, והם יותר ויותר נדמים לביקור באיקאה, כשיש רק מסלול אחד, שכולם חייבים לעבור דרכו.

יש עצב מסוים במחשבה שלפני דורות מעטים, כשהחיים היו הרבה יותר רעועים, דווקא אז, כשמסע בדרכים היה כרוך במפגש עם שודדים, אפשר היה בסופו של דבר, אם שרדנו את הדרך, להגיע לכל מקום שרצינו.

וכאשר אנחנו קוראים למשל איך בסין חייב כל אזרח להשאר במחוז מגוריו, והוא חייב להצטייד ברשיון מיוחד כדי לעבור או לבקר במחוז אחר, ובפרט בעיר הגדולה, נתפס הדבר כחיים במדינה טוטאליטארית ומדכאת. ואילו כאשר אנחנו רוצים לצאת או להכנס לגבולות המדינה הקטנה, רבע מחוז בסין, נראה טבעי שעלינו להצטייד בדרכון. נכון שיש פושעים ויש טרוריסטים ובסך הכל מנסים להקשות עליהם ולהתגונן מפניהם. זה לא עושה את העניין פחות מדכא אלא יותר.

ומצד שני, הפיקוח באמת מגן עלינו. ומה שלא עושה אלוהים עושות מצלמות האבטחה (גם זאת הפרטה?), שנמצאות בכל מקום ורואות הכל, וכל יום אנחנו שומעים על עוד מעשה פשע שפוענח בזכות המצלמות, וחשוב יותר, לא שומעים על מאה פשעים אחרים שנמנעו בזכות המצלמות, כי לחשיפה יש כח מרתיע, ולא בכדי פשעים מתבצעים בחושך, ובאמת, יש אנשים שנמנעים ממעשים רק משום שהם מאמינים שאלוהים צופה בהם, וטוב הדבר שיאמינו גם במצלמות, וככל שנשמע הדבר בלתי אפשרי, מצלמה באמת יכולה להגן עלינו. ועדיין, אין כאן שום דבר משמח. ועדיין, לא התקינו מצלמה בכל בית, בכל חדר, למרות ששם, בין כתלי הבתים, נעשים המעשים האפלים ביותר.