כל הדברים גדולים כקטנים

ובכן, התלוננתי, ובצדק, על כך שקשה להשיג עותקים ישנים וראויים של שירי עמיחי. ומובן שהחיפוש הפך למשימת רקע, כלומר משהו שמצד אחד מתמשך כל העת ואינו חדל, אך מצד שני, אינו מקבל קדימות או מעמד בפני עצמו, כלומר, אני לא מנסה לחפש בכל אתר ספרים משומשים (כי אני יודע שאמצא, אבל זאת לא חכמה), אבל אם מזדמן לי לשוטט בעיר גדולה, ואם נקרית בדרכי חנות ספרים משומשים, אני בשמחה סורק את המדפים ולא מוצא. והנה יום אחד, הצטרפתי לאשתי לנסיעה לאותה עיר גדולה, ובעוד היא נועדה לפגישה אני התכוונתי לשוטט כאשר אהבתי, כולל משימת הרקע.  אם כן, נסענו וחנינו. ונפרדנו, איש ואשה לדרכם, ואפילו קיבלתי טיפ על אולי חנות, ולא הרחקתי אלא כחמישים ומאתיים צעדים ושיחת טלפון גילתה לי שלגמרי במקרה (או שלא), בדיוק באותו בנין אליו הגיעה אשתי שוכנת חנות ספרים משומשים. ובדיוק באותה חנות מצאתי עותק של עמיחי. לא מן הידועים, אך אני לא מן הבררנים, לא במשימה רצופת כשלונות. כך במקריות משמחת הפך "ולא על מנת לזכור" לרכישה הראשונה.

המים שזרמו מאז התנקזו לפני שבוע לפסטיבל שירה, ובו דוכני ספרים, גם כאלה שכבר הוקדשו למישהו לפני שלושים שנה, ושם, כמו שידעתי, זה לא חכמה. ובלא חכמה רכשתי שירים, 1948-1962. הנה תמה משימת הרקע.

ודווקא עכשיו, ושוב באקראי, פגשתי שוב בעמיחי ובנסיבות מענייניות. מתוך פגישות עם יעקב בסר קראתי בשיח משוררים שערך, ושם, קראתי מה אמר לו עמיחי, ונפתרה לי תעלומת רקע אחרת, והבנתי מדוע הוא כל כך מדבר אלי ומדוע אני חש אותו כה קרוב ללבי.

באופן חריג אני מביא דברים בשם אומרם:

"יש מי שנולד בסימן הספקנות. אני כשלעצמי, מעורר בי ספק כל אדם, אשר בטוח מאד בצדקתו. יחסי זה הוא זהה לאדם דתי מאד וגם לקומוניסט אדוק מאד. נדמה לי, שאין כאן שוב שום דבר יוצא דופן, אלא שאני פשוט אדם ביקורתי יותר. לכן, בדור של "מאמינים", הרי אני הנני לא מאמין. אבל זאת דרך-גישה יחידה השמורה למשורר היום. הרי לך לדוגמא הנביאים... אם כי אני מודיע לך בפירוש, שאני רחוק מלהיות נביא. היחס שלי לכל תופעות הממסד, האידיאולוגיה, היא – "כבדהו וחשדהו". אין לי שום דעה מראש; אני מנסה לגשת לכל תופעה לגופו של עניין. אינני שולל שלילה טוטאלית את הממסד; לפעמים אני בעדו, ולפעמים להיפך. הכל תלוי במה מדובר, מהו החשוב באמת. רק יחס אחד יש לי מראש, והוא היחס הביקורתי."