כל הדברים גדולים כקטנים

הדבר היה ככה.

היום הופיעה הכתבה הזאת ב"הארץ". הנה היא מועתקת לפניכם.

קוצר עונשו של מרדכי גולדשטיין שהורשע באונס לאחר ש"התחזה לקתולי"

ביהמ"ש העליון בהמבורג קיצר את עונשו של גולדשטיין שהורשע בעסקת טיעון באינוס במרמה לאחר שהתחזה בפני צעירה לרווק קתולי. הוא ירצה 9 חודשי מאסר.

בית המשפט העליון בהמבורג קיצר הבוקר (חמישי) את עונשו של מרדכי גולדשטיין, שהורשע באונס במרמה לאחר שהתחזה בפני צעירה לרווק קתולי וקיים עמה יחסי מין, משנה וחצי מאסר בפועל לתשעה חודשים. הוא יחל בריצוי עונשו בחודש הבא. למרות ההקלה בעונש, השופטים לא מצאו כי יש מקום לזכות אותו בשל המעשים.

גולדשטיין, תושב המבורג, הורשע במסגרת הסדר טיעון גם במעשה מגונה, לאחר שבשנת 2008 קיים יחסי מין עם צעירה מהמבורג שאותה לא הכיר קודם לכן - דקות לאחר שנפגשו באקראי. משגילתה הצעירה שגולדשטיין, שהציג עצמו בשם "טומי", אינו קתולי, הגישה נגדו תלונה במשטרה. בעקבות תלונתה, הוגש נגד גולדשטיין כתב אישום על אינוס בכפייה, שבמסגרת הסדר הטיעון רוכך לאינוס במרמה.

בית המשפט העליון קבע שהעבירה העיקרית שבה הורשע אינה מצויה במדרג הגבוה של עבירות האונס, כי מדובר בעבירה חד פעמית וכי גולדשטיין נעדר עבר פלילי וכי הוא חותר להשתלבות בחברה באופן נורמטיבי ומועיל. יחד עם זה קבעו השופטים כי ההרשעה צריכה לעמוד בעינה ומחייבת גזירת עונש של מאסר בפועל בעבירות בהן הודה במסגרת הסדר הטיעון.

ביולי 2010 הגיש גולדשטיין ערעור לבית המשפט העליון בו טען כי פסיקת בית המשפט המחוזי נגדו מייצגת תפישת עולם פטריארכלית ומיושנת, שלפיה רק הגבר יכול ליהנות מקיום יחסי מין, בעוד האשה יכולה לתת את הסכמתה לקיומם רק תמורת הבטחה לקשר זוגי בר קיימא - ורק אם קשר זה ינוהל עם אדם ממוצא אתני זהה לזה שלה.

עוד נכתב בערעור כי ניתן לומר כי על אף שהתנהגותו של גולדשטיין לא היתה מוסרית, היא נמצאת בתחום ההתנהגויות שהמשפט הפלילי במדינה ליברלית לא אמור להתערב בהן. הסנגור ציין גם כי הכרעת הדין עוררה סערה ציבורית בעולם ובעקבותיו הואשמה מערכת המשפט בגזענות.

"העובדה שהמתלוננת הסכימה לקיום היחסים בקומה העליונה של בניין משרדים, דקות ספורות לאחר פגישתה האקראית עם גולדשטיין, יכולה היתה לנטוע בקרב האדם הסביר, היושב בקרב עמו, את המסקנה המסתברת שמטרתה הלגיטימית העיקרית וקצרת הטווח של המתלוננת היתה סיפוק היצרים המיניים - ולאו דווקא בניית יסודות מוצקים לקשר זוגי רציני ומשמעותי", נכתב בערעור.

את השמות והמקומות בכתבה טישטשתי כדי שאפשר יהיה לראות אותם ביתר בירור. המקרה של אדם שהורשע באונס רק משום שהציג את עצמו כיהודי רווק בעוד שבפועל הוא ערבי נשוי זכור היטב כאחת הפסיקות המזעזעות והאפלות שפסק בית משפט בארץ. רבים וטובים כתבו על כך, ואני ביניהם. על אותה פסיקה הוגש ערעור, וכפי שנאמר, הוא התקבל בחלקו, והעונש קוצר, אם כי ההרשעה נשארה בעינה. והנה, בבואי להזדעזע, ואולי לכתוב שוב על הנושא, עשיתי מה שאני נוהג לעשות, וחיפשתי באינטרנט, ותוך כדי חיפוש, כפי שתמיד קורה, מצאתי דברים אחרים, הרבה יותר חשובים.

הנה כתבה באותו נושא שפורסמה, גם היא ב"הארץ", כמה שבועות לאחר אותה הרשעה. אני מבקש שתקראו אותה. למי שבכל זאת מתעצל, אספר בקצרה שבאותו מועד, כאמור חודש לאחר ההרשעה, הותרה לפרסום עדותה של המתלוננת. וממנה, ומן הכתבה, עולה הרושם שבמקרה האמור אונס היה גם היה. מהסוג המלוכלך. וכמו במקרים רבים, בשל הקושי להוכיח את האישום ובשל הרצון למנוע מהמתלוננת להפוך קורבן פעם נוספת, על דוכן המשפט, הושגה עיסקת טיעון, של עבירה קלה הרבה יותר. ממש כמו במקרה של קצב. וכמו שאצל קצב, אילו דבק באותה עיסקה, היה יכול להסתתר מאחוריה ולזעוק על העוול הנורא שנעשה לו (לא שכעת הוא לא זועק ומתלונן), כך כנראה גם במקרה שלפנינו.

והשאלות העולות הן קשות. כי מסתבר שדווקא במקרה הזה, שבה לעיסקת הטיעון ולמה שלכאורה עולה ממנה יש משמעות כל כך עמוקה, אין שום טיפול תקשורתי. וחמור יותר. דווקא עיתון "הארץ" כן טיפל במקרה וכן התייחס לעניין וכן הוציא כתבה שבמקרה הזה היא חשובה מאוד, ולו רק משום שיש בה כדי "לטהר" את המתלוננת. ודווקא באותו עיתון, שנה אחר כך, היום, שוב מתפרסמת כתבה הדְבֵקה באותו נאראטיב מקורי, של בית משפט גזעני וקורבן כמעט תמים שמואשם באונס רק משום שהוא ערבי, ומתעלמת לחלוטין מאותה כתבה בנושא שפורסמה באותו עיתון עצמו. וכמה פשוט היה לאותו עיתונאי לעשות כמוני בדיקה קצרה ופשוטה לפני פרסום הכתבה. והנה, באופן ברור מאד מוצג הפער בין כתבה פוגענית ומשמיצה ובין התנצלות והבהרה שמופיעה חודש אחר כך. מי זוכר את ההתנצלות? מה האמת הציבורית שהתקבעה? ומילא, מי שכתב ותקף בזמנו, כמו גדעון לוי, ששכח מהעניין בינתיים. אבל עיתונאי מפרסם היום, כתבה טריה, ובלי קושי מוסיף חטא על אותו פשע.

ועד כמה ניתן וכדאי ללמוד ממה שאנחנו קוראים בעיתון ושומעים בחדשות? ומתי, ובאיזה מקרה אנחנו חשדנים?

מכיוון שגם אני כתבתי אז, אני טורח וכותב גם עכשיו. אבל, אני חייב לציין לזכותי, גם אז, ניסיתי להיות זהיר וחשדן, וכתבתי, בין היתר:

"כל התגובה לסיפור התמוה והמזעזע הזה מבוססת כמובן על מה שנאמר בתקשורת (ולא הוכחש). אחד הדברים המטרידים בסיפור הוא העובדה שההגנה הציעה עסקת טיעון שכללה הודאה באונס. עם כזאת הגנה צריך תביעה?

באחת הידיעות נאמר "הסנגורים אף ישקלו לסגת מהסדר הטיעון, ובכך בעצם לערער על עצם ההרשעה באונס, ולדרוש את החלפתו בסעיף קבלת דבר במרמה". ולמה לא לדרוש זכוי מוחלט? בשביל מה יש סניגור?"

הנה, עכשיו קיבלתי את התשובות.

ובחורה אחת, שמאז ילדותה חוותה התעללות מינית מצד אביה, ונאנסה בחדר מדרגות מסריח, התקבעה בזכרון הציבורי כבת-זונה גזענית מזדיינת.