בסיפורי עם אפשר למצוא הרבה חן, אבל האם אפשר לצאת מהם חכמים יותר? סיפורים רבים נועדו לתת הסבר לתופעות טבע משונות, כיד הידע המוגבל של המספר. ההסבר שהם מספקים תלוש מתוך המציאות של יוצריה, אך יחד עם זאת הם מפנה את תשומת הלב לתופעות השונות בעולם, ומאיר את עולם המושגים והדמיונות של יוצריו. למשל, האגדה על הפיל והתנין. זאת אגדה שקראתי בילדותי המסבירה מדוע לפיל יש אף ארוך. ובכן, לפיל היה פעם, כמובן, אף קצר כמו לכל החיות. יום אחד, הלך הפיל לשתות בנהר, ואז הופיע פתאום תנין ותפס את אפו. התנין משך בחזקה וניסה למשוך את הפיל למים. הפיל התעקש ומשך חזרה ליבשה, וכך זה משך וזה משך, עד שהאף נמתח והתארך. האם לאגדה כזאת יש ערך מעשי? האם היא מוסיפה לנו משהו? האם תנינים מושכים פילים באף? פעם חשבתי שזאת דוגמא לאגדה טפשית ומיותרת.
ובכל זאת, יש אגדות מומצאות שאין להן תרומה מעשית. נניח האגדה הקשורה למעיין הפועם, זה שמדי פעם מתפרץ ומדי פעם נח. זקני המקום מספרים שבבטן האדמה מתגוררים שני שדים. אחד טוב ואחד רע. והשדים נלחמים זה בזה. כשגובר השד הרע, הוא מפסיק את זרימת המעיין, ואילו כשידו של השד הטוב על העליונה, המעיין חוזר ושופע. העולם בו חיה אגדה כזאת הוא עולם עשיר בדמיון ומאוכלס ביצורים משונים ומפתיעים. לעומת זאת, לאף אחד אין באמת מושג מדוע המעיין אינו יציב. זה שייך לסקרנותו של המדען.
לעומתן, יש אגדות שבסיומן אתה חייב לעצור. להתפעל ולחשוב. אגדה שמשאירה אותך עם תובנה חדשה על החיים. עם חכמה שלא היתה קודם, וגם לו הייתה, היא נצבעת מחדש. הנה דוגמא לאגדה כזאת, שגם היא בסך הכל מספרת על שניים דומים שנלחמים, טוב ורע, וכל פעם אחד מהם ידו על העליונה. (כמו כל האגדות, אפשר למצוא אינסוף מקורות ברשת, והנה לפנינו גירסא לדוגמא).
בתוך כל אדם שוכנים שני זאבים.
הזאב האחד הוא זאב הכעס, התסכול, הקנאה וצרות העין, העלבון, חוסר ההערכה העצמית...
הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה....
בין הזאבים מתנהלת מלחמה מתמשכת.
ואיזה זאב מנצח במלחמה?
זה שאתה מאכיל.
למרות שהסיפור מצוטט בכל מקום כסיפור אינדיאני שמספר הסב לנכדו, יש בחכמה שבו מין תכליתיות מדויקת ויעילות שאני מוצא רק בחברה המערבית. אם אגדות העם חסרות הפשר באות בִּמְקוֹם הידיעה, סיפורי מוסר השכל נולדים ממנה, מהסוף להתחלה. בפרט כאשר מוסר ההשכל מוביל לקבלת אחריות ולקיחת הגורל הפרטי בידיים. לא רק מערבי אלא מודרני ומתוחכם, הוליוודי משהו. כל זה לא גורע כלום מיכולתם להשאיר אותך נפעם ולתת לך משהו קטן שילווה אותך כל החיים. יעיל ונפלא כאחד.
ואולי, בכל זאת יש באגדות יותר ממה שנדמה?
ואולי, אלמלא התנינים, לפילים היה אף קצר
הקישור למי שצריך להרגע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
