כל הדברים גדולים כקטנים

גלוי נאות – אני לא בעד זנות. אני לא בעד מין בתשלום. אני רואה במין מעשה של הדדיות. אם לי יש את הצורך והרצון והחשק אני מצפה לכל אותם דברים מבת הזוג. אני רוצה לשכב רק עם מי שרוצה ועושה זאת ברצון ובשמחה. על כן, בהגדרה, אני רוצה מין מהסוג שאי אפשר לקנות בכסף.  זה כשלעצמו לא אומר שמין מהסוג הזה קיים, או קיים תמיד.

גלוי לא נאות – החוק נגד זנות הוא בעיני חוק מטומטם, מתחסד, פופוליסטי, מיותר ומתנשא, תפארת הפוליטיקלי קורקט. הוא גם עקום ובלתי מוגדר, בלתי ישים ולא מקדם שום דבר פרט לרזומה של אחדים מחברי הכנסת. סחר וניצול של אחרים הנתונים למרותך, כפיה ואלימות, מעוררים בי חלחלה. אני לא מוצא קשר בינם ובין החוק.

גלוי סתם – כלל נקוט בידי, כאשר אני כותב, להשתדל לא להגיד דברים ששמעתי וקראתי במקום אחר. רבים וטובים כתבו את כל הסיבות וההסברים מדוע החוק הוא חוק רע ולא אחזור על הדברים.

הנה כמה דוגמאות:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4189973,00.html

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb52f4&id=3378

http://news.walla.co.il/?w=/2971/2508587

http://glz.co.il/newsArticle.aspx?newsid=99612 (לקרוא כאן את התגובה היחידה)

http://reshet.ynet.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/News/Domestic/internal/Article,90358.aspx

יש קטגוריה של חוקי אַי-אַי-אַי. אלה חוקים שאינם קיימים, כלומר, דברים איומים ונוראים אבל משום מה החוק אינו אוסר אותם, ועל כן הדרך להלחם בהם היא לצעוק אַי-אַי-אַי. למשל שתיית אלכוהול, מכת-מדינה שכל היום שומעים ברדיו תשדירים נגדה ונגד הסכנות שלה, אבל, בניגוד לסמים למיניהם, היא מותרת על פי החוק. או דיבור בטלפון בזמן נהיגה, עם דיבורית, שידוע לכולם שהסחת הדעת שהוא גורם מסוכנת בדיוק כמו הדיבור ללא דיבורית, אבל בניגוד אליו, החוק אינו אוסר אותו. הזנות, על פי החוק, איננה אסורה, אבל כאן הדעות כנגדה כל כך עוינות שאין אפילו צורך בתשדירים ברדיו. העיסוק, החוקי כאמור, בזנות הוא כל כך בזוי שכנוי "זונה" המופנה כנגד אשה שאיננה כזאת, נחשב לעלבון נורא המזכה בתביעת פיצויים.

החוק המוצע שייך לקטגוריית מי-התינוק. מים ששופכים תינוקות.

החוק המוצע שייך לקטגוריית "ללכת בלי להרגיש עם". הוא מנסה לחסל את ענף הזנות מבלי שיאסר העיסוק בזנות. תומכי החוק מנמקים זאת בטענה כי במשולש לקוח-זונה-סרסור, הזונה היא החוליה החלשה ולכן לא הוגן להפנות את החוק כנגדה. החוק פונה נגד הלקוח משום שבחזית מול החוק הוא החוליה החלשה האמיתית. הוא היחיד שאכפת לו ממעצר ומשטרה. מי שיוצא נקי מכל הסיפור הוא הסרסור שהוא דווקא הקדקוד הכי מלוכלך במשולש. בעצם, כוחו, מעמדו והתפקיד שהוא משחק כאן, הוא זה שגורם לכך כי הטענה שהזונה פועלת מרצונה החופשי ריקה מתוכן. המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל ובלתי מוסרי משום שהוא מפקיר את הזונה לחסדי הסרסור, והוא גם זה שמאפשר את קיומו של הלקוח האלים או הכפייתי.

אם דאגתה של המדינה, כפי שהיא מתבטאת בחוק המוצע, היא לרווחתן ובטחונן של הנשים העוסקות בזנות, מדוע לא תדאג המדינה לרווחתן ובטחונן? הפתרון המתבקש הוא הלאמת הזנות. ברוח המאבק להבטחת זכויות עובדי-הקבלן, תגייס המדינה את כל הזונות לשירותיה. לשם שנוי, תעסיק המדינה זונות בלי "מרכאות". תדאג המדינה, כחלק ממערך הרווחה, לאספקת שירותי מין-זמין לאוכלוסיה הנצרכת לכך.

אלא אם כן, הכוונה המרכזית היא למנוע שירותים כאלה. ללמד את הגברים להתאפק. לשלוט ביצרם. להתנזר לפעמים. היצר המיני הגברי שקול לגשם היורד משמים. כאשר הוא מתנקז לבתי הזונות, כמוהו כשיטפון ההולך אל הים מבלי להשפיע כהוא זה על מאגרי המים ומי התהום. בזבוז משווע. את מי הגשמים אנחנו רוצים לתפוס ולאגור ולהשתמש בהם טיפין-טיפין (תרתי-משמע), לפי סדרי העדיפויות, הצרכים והמחירים שתקבע הממשלה. ואת היצר הגברי, אם נתפוס ונאגור, נוכל באותה מידה לנתב, חלקו לחיי הנישואין, והשאר ליצירת חברה פעילה, יוזמת, ובעיקר שׂשׂה אלי קרב ומלחמה. השיטה נוסתה ועובדת דורות רבים. הלאמת היצר הגברי משתלמת יותר מהלאמת הזנות.

זונה ממלטת לקוחות מאימת המשטרה - תחריט עתיק