כל הדברים גדולים כקטנים

ואילו דורה הקדושה, שאהבה את הגברים, ליטפה אותם באצבעותיה ותוך זמן קצר היה האיבר בשליטתה, מלא, תפוח ופועם. כעת, מתוך חיבה והתפעלות היתה מחליקה עליו בידה. היא הסתכלה בפניו של הגבר שלידה, שהשתנו במהירות, בעיניו שנעצמו ובפיהו שנפער ועקבה אחר נשימתו. היא ראתה בבהירות ובקלות את התהומות החשוכות, את הבדידות והפחד, התשוקה והצער. לפעמים עצמה היא את עיניה והתמכרה לתנועה הקצבית ולמה שחשו אצבעותיה. בדרך כלל אהבה להסתכל. בו. בזין. שימח אותה לדעת שהם שונים זה מזה לא פחות מהגברים שנשאו אותם. במראה, בגודל, בצבע העור, במרקם, בצורה, באופן בו התעקל, במבנה הראש, במידת הקשיות, באופן בו השתנה לנגד עיניה. באותם רגעים היה הגבר נעלם מתודעתה והיא מצאה את עצמה בחברת יצור חי, עצמאי, גמיש, רגיש, שהגיב לכל תנועה שלה, שדיבר אליה וביקש. כשהרגישה שהוא עומד להתפרץ הדקה את אחיזתה, מניחה לו לפעום ולפלוט, פעם אחר פעם. אחר כך הביטה בפניו של הגבר, אל האור שנדלק שם לרגע, חייכה, ונעלמה מן המקום. הגבר, ההמום והמרוגש נשאר מרותק למקומו, לא מסוגל להגיב, והביט בה מתרחקת, חסר אונים.

אף אחד לא שכח את המפגש עם דורה הקדושה. בלילות שכבו במיטתם ואוננו בעוד הם מדמיינים אותה לידם. באורח פלא, אף פעם, אף אחד לא זכה לפגוש את דורה פעמיים. כל כמה שחיפש אותה ושאל עליה, לא מצא אותה שוב. מי שחשב שמצא, אם התמזל מזלו הרע, פגש רק את אורנה אחותה. אבל הוא לא הבחין בכך, שכן היה שקוע בעצמו ולכל היותר בכף ידה. דורה הקדושה היתה מלאך. לא ברור מי שלח אותה אבל היא היתה כאן, חילקה את חסדיה לכולם ותמיד היו עוד.

אורנה, אחותה התאומה של דורה, תמונת המראה שלה, חיה במקום אחר. תאומי מראה הם תופעה מעניינת. תאומים רגילים זהים בכל. אם לאחד גבה ימנית גבוהה, כך אצל השני, ואם לשנייה כתם אדום על הלחי, לאחותה יש את אותו הכתם, בדיוק באותו המקום. אבל תאומי מראה הם אותו הדבר, רק להיפך, ואם הגומה של האחת הוא בלחי השמאלית, תהיה הגומה של אחותה על הלחי הימנית. הנה כך, ממש כאחותה, מצאה גם אורנה את עצמה בכל הזדמנות אוחזת באיבר מינו של גבר שפגשה כמה דקות קודם לכן. אבל אורנה שנאה גברים. את כולם, וכל פעם כזאת היתה הזדמנות לנקמה. היא חשבה שלגבר אין תקנה כל עוד הוא מחובר לאיבר מינו. מסיבות שהיא עצמה לא הבינה, לא ניצלה את ההזדמנות אלא קמה פתאום ועזבה מותירה אותו עלוב ומתוסכל, תאוותו בידו.

כדאי לקרוא את הפרק הראשון תחילה. בסוף הפרק יש אזהרה מפני האופי המיני של חלק מהטקסט.

לפרק 1

לפרק 3