כל הדברים גדולים כקטנים

הודות למרפי ולחוקיו אנו יודעים שאם
תקלה אפשרית, היא תרחש. וגם אם איננה אפשרית. לכן כל מערכת "מושלמת"
איננה כזאת. ואם מערכת היא באמת מושלמת, הרי השלמות עצמה היא הפגם הגדול בה, שכן
מה שמשתבש במערכת כזאת הוא אופן השימוש, ומה שנועד לפעול לטובתנו מופנה כנגדנו. במצב
זה, הפגם המובנה במערכת הוא החשוב ביותר משום שהוא הדרך היחידה להנצל מפניה. ויש לכלל זה
המון דוגמאות, וכולן מעניינות.

הגולם מפראג, כמו שוליית הקוסם, כמו הקידמה
כולה - מהנשק הגרעיני ועד לאנטיביויקה, הם ברגע הראשון פלא של שלמות הפועל לטובתנו
ורווחתנו עד שמשהו משתבש, ואז, הדבר החשוב ביותר הוא לדעת לעצור אותו. אז מסתבר שאין
דרך לעצור אותו. כמעט. רק חוסר שלמות קטן שבמקרה נותר במערכת, מן נקודת תורפה,
מאפשר לנו לנטרל אותה ואת סכנתה. (ואם אנו בסרט, למשל ב"פארק היורה", גם
באותו פתרון יש חור קטן, מה שמשאיר פתח לסרט ההמשך).

כל מערכת הגנה, כמו ההגנה על המכונית או
הבית מפני גניבה, היא חסינה ומאובטחת וסוגרת כל פינה, עד כדי כך שתמיד אנו מוצאים
את עצמנו חסרי אונים מול בית נעול או מכונית מושבתת שאין שום דרך לחדור אליהם. אז מגיע
המומחה שיודע איך לעקוף את ההגנה ולגשת לדלת אחורית קטנה שהושארה שם מבעוד מועד.

כל אויב חייזרי המאיים להשמיד את
האנושות בזכות טכנולוגיה רבת עוצמה, מתקדמת מאתנו בשנות דור, ערפד או איש זאב אדיר
כוח, יש לו נקודת תורפה, שהגיבור האנושי מצליח לגלות ברב תושיה ומקוריות, וכך הוא
מביס את אותו יריב בלתי מנוצח, כמו דוד את גוליית. היכולת לגלות את אותה נקודת אי-מושלמות
היא סוד העוצמה האנושית, והיא נתונה בידי האדם קודם כל מעצם היותו בלתי-מושלם
בעצמו. האנושי מייצג את אי-המושלמות. הספק מייצג
את האנושי.

על כן, משטעם האדם מפרי עץ הדעת ממהר
אלוהים לגרש אותו מגן-העדן פן יטעם גם מעץ החיים, ויהיה "כאחד מאתנו".
אחד מאתנו – המושלמים. האדם מגורש כדי להשאיר אותו חסר–מושלמות.

תכונה זאת, של נקודת תורפה, של
אי-מושלמות גם בתוך המושלם ביותר, היא בסיסית ומובנית. עד כדי כך היא הכרחית, שכאשר
נטבל אכילס במי הסטיקס כדי לעשותו חסין ובלתי פגיע, עצם הפעולה עצמה, שנעשתה תוך
כדי אחיזתה של אמו בעקבו, היא ששמרה על עקבו יבש, והיא שיצרה את נקודת התורפה, את
"עקב אכילס" של אכילס. נקודת אי-המושלמות היא חלק מובנה ביצירת הדבר
המושלם. (מה שמזכיר את הכלל שלכל כלל יש יוצא מן הכלל וגם לכלל הזה).

 אדם: "הו, את ודאי חושבת שאני אידיוט
מושלם."

חוה: "ממש ממש לא! אף אחד אינו
מושלם."