אחת התוצאות המעניינות של אי-המושלמות האנושית היא התלות באחרים. מי שמושלם איננו צריך שום דבר מאף אחד, שכן צורך ומחסור אינם בגדר האפשר, ואנחנו, האנושיים, כמו יתר הדברים בעולמנו, זקוקים לקצת עזרה שיוצרת קשר הדדי וגורל משותף. תלות אינה בהכרח חד-צדדית. היא יכולה להיות הדדית לחלוטין, דהינו – סימביוזה. כל היצורים בעולם, יחד עם העולם עצמו, כולנו הילולה סימביוטית אחת גדולה. כולם לוקחים מכולם, כולם נותנים, כולם מחליפים מצב וצורה, מתחלפים זה בזה. כל זכר ונקבה משלימים זו את זה. כל אוכל ונאכל. כל מגע מחפה במשהו על החסר.
הנה מסתבר שאפילו ביננו לבין עצמנו איננו לבד. אנחנו תמיד עם החיידקים שלנו. עולם ומלואו של מיליארדי יצורים חי בתוכנו, ובלעדיהם לא היינו מצליחים להתקדם אפילו צעד אחד בחיים. לא היינו יכולים לעכל את המזון שאנו בולעים ולא לחשוב את המחשבות שאנו חושבים. וגם מה שאנחנו והחיידקים עושים יחד, מפרקים את המזון לאבותיו ומרכיבים מחדש, מאכילים ומשקים את כל תאי הגוף במיטב התוצרת, גם זה אינו מספיק. יש חומרים, מסתבר, שגופנו, עם כל חכמתו ונסיונו, עם כל חיידקיו, אין לו מושג כיצד לייצר אותם, והוא חייב להשיג אותם מן המוכן. אלו הם הויטמינים.
הויטמינים הם האות הניכר ביותר לעובדת היותנו בלתי מושלמים ונזקקים לעזרה מן החוץ. לעומת מרכיבי המזון האחרים הם נדרשים בכמות כל כך קטנה שרצונם כאילו להגיד – זה לא באמת שאתם צריכים אותנו. אנחנו כלום. אנחנו אפס. זה רק כדי שתפנימו שאתם לא יכולים לעשות הכל לבד. שאתם חייבים, כך או אחרת, להיות תלויים במישהו אחר, אפילו אם הוא נראה לכם נחות וטפשי כמו פטריה.
כאן אני מגיע לחלק האופטימי. אופטימי, מכיוון שמסתבר שגם אלוהים אינו מושלם. גם הוא, כדי להתקיים זקוק למשהו, אמנם קטן ושולי, אך הכרחי, ואין לאלוהים קיום בלעדיו. והמשהו הזה, אותו ויטמין-האֵלים, מיוצר רק על ידי המין האנושי. הנה, על רגל אחת, ההסבר לקיומו של המין האנושי, הסיבה לבריאתו, ההצדקה להיותו נזר הבריאה, ההתמכרות האלוהית המוחלטת למין האנושי - החומר החיוני שרק המין האנושי מייצר בכמות מספקת.
גבירותי ורבותי, הרשו לי להציג את הויטמין של אלוהים.
אין לי שום הסבר אחר לקיומה של המוסיקה.
גדול יצרני הויטמינים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
