ההגינות מחייבת להודות שהדיווחים והתמונות מסוריה המציפים את יומני החדשות מזכירים מאד את הדיווחים על פעולות ישראל, נניח בעזה, בעופרת יצוקה, או בלבנון. הגירסה הסורית הרשמית מתקבלת בעולם בגיחוך ובבוז, ממש כמו הגירסה הישראלית בזמנו.
למרות זהות הגורל לכאורה, התקשורת הישראלית מצטרפת ברצון לעליהום על אסד ומשטרו. מזל שישראל נמצאת בישראל, אחרת, מי יודע מה היו אומרים עליה בידיעות אחרונות ובטלוויזיה.
מי שרוצה להבין כמה רע נראית ישראל בעולם שיקשיב בערב לדיווחים על סוריה.
הטענות שלעיל אינן מצליחות להשתייך לשום תפיסה פוליטית. אף אחד לא יוכל לתקוף אותי מימין על הדברים, ואף אחד משמאל. (אני חושב. אולי הון-שלטון-עיתון?) זה די נדיר שאפשר להגיד משהו משמעותי ללא שום הטיה פוליטית. בערך כמו להעמיד עפרון על חודו כך שימשיך לעמוד ללא שום תמיכה .
לאן זה מוביל? לכאורה, אחד ההבדלים המשמעותיים בין ימינו ובין הדורות הקודמים הוא השקיפות ואופן העברת המידע והפצתו. שלא כמו לפני חמישים שנה, צוותי טלוויזיה וחדשות מגיעים לכל מקום ומדווחים. שלא כמו פעם, הדיווח אינו מעשה רכילותי רדיופוני של הפצת שמועות מפה לאוזן, אלא הצגת עובדות משכנעות בדמות צילומים וסרטים. שלא כמו פעם, אי אפשר להסתיר דברים לאורך זמן, והשידור נעשה בזמן אמת. היום, בשנים אלה ממש, הגישה למידע, והיכולת להפיץ אותו חזקים פי אלף. בימינו, כל אזרח בכל מקום הוא צוות חדשות נייד. יש לו מצלמת וידאו ויכולת שידור בזמן אמת לכל מקום בגלובוס. ניתן היה לשער ולקוות כי היום, בניגוד לפעם, יש בידינו תמונה ברורה, מפורטת, עדכנית ובעיקר אמינה ועובדתית על מה שמתרחש בעולם. ולמרות זאת, אנחנו יודעים היטב שלא כך הדבר.
ואם הבסיס העובדתי שעליו נסמך הכל ועליו מבוססת תמונת העולם רחוק מלהיות מדויק ומלא, מה נאמר על הפרשנויות וההסברים שאנו שומעים על אותן עובדות? ועד כמה, גם כשמדובר באותן עובדות ממש, הפרשנות יכולה להיות הפוכה לגמרי, תלוי מי הפרשן, ויתרה מכך – אצל מי עובד הפרשן. ואם קבוצה של פרשנים שיש להם מכנה משותף מסוים בוחרת בפרשנות אחת, בניגוד לאחרים, בעלי מכנה משותף וסדר יום אחר ופרשנות אחרת - מה זה אומר על הפרשנות שלהם? ומה אפשר ללמוד מספרי ההיסטוריה? והאם העובדה שהעבר מכיל הרבה פחות עובדות, משחקת לטובתו? אולי חשוב ללמוד מההיסטוריה, אבל אי אפשר באמת ללמוד מספרי ההיסטוריה.
לוחמי השייטת שהיו על ה"מרמרה" חיסלו
הבוקר את המחבלים שהיו בדרכם לבצע פיגוע
(... בתקווה שהמקור שם מצאתי את התמונה אינו מפוברק)
כן, הדיווחים והתמונות מסוריה מציפים את יומני החדשות ומזכירים מאד את הדיווחים על פעולות ישראל בעזה ובלבנון. טבח אזרחים. גופות של ילדים. הריסות בניינים. מזכ"ל האו"ם מודאג, העולם לוחץ, ואפילו בעלת הברית, המעצמה הגדולה, מביעה חוסר-נוחות וטורקיה מתעצבנת ומאיימת. הגירסה הרשמית של הממשלה על "טרוריסטים", "חמושים", "פרובוקטורים" ושקרנים תומכי אל-קעידה מתקבלת בעולם בגיחוך ובבוז. פיגועים בלב הבירה מתקבלים בשוויון נפש. (אם כי בסתר ליבם, מבלי להודות בכך, מרבית המגנים מברכים ומצפים שישלים את המלאכה, כי האלטרנטיבה הרבה יותר גרועה).
התקשורת הישראלית מצטרפת ברצון לעליהום על אסד ומשטרו (למי שתוהה איך אפשר למדוד את זה, התשובה היא במרכאות. מדד מצוין. נניח דיווח על "טרוריסטים").
מזל שישראל נמצאת בישראל, אחרת, מי יודע מה היו אומרים עליה בידיעות-אחרונות* ובטלוויזיה
*ידיעות-אחרונות, זה לא אישי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
