סיני מלאה טרוריסטים מבית אל-קעידה שיושבים כל היום ומנסים להוציא פיגוע נגד ישראל, או לפחות לירות עליה רקטות. יש להם מלאי נשק עצום שהגיע מלוב. עכשיו יש מלחמה בעזה, ישראל מפציצה ומפציצה. איך זה שהם לא תורמים למאמץ? לא עושים כלום. פשוט נעלמו.
איך שלא מסתכלים על זה השאלה לאן נעלמו מאד מטרידה. האם כרגע מצרים לא מאפשרת להם לקחת חלק פעיל (כלומר - הם פועלים באישור השלטונות ואף בעידודם)? האם הם מתכננים בסבלנות משהו גדול? האם הצבא המצרי בעצם כבר חיסל אותם? האם כולם כבר בעזה?
כשמפלצת נעלמת בלי להשאיר סימן - זה תמיד מטריד.
על ההרתעה
אחרי הניצחון המוחץ ב-1967, השיגה ישראל הרתעה, ושוב לא העזו הצבאות הסדירים של מצרים וסוריה לתקוף את ישראל.
בקיץ 1981, לאחר התכתשות ארטילרית קשה והפגזת ישובים בגליל נחתם הסכם הפסקת אש. מי שהפסיק את האש מעבר לגבול היה אש"ף של ערפאת, אבל ישראל לא הייתה מוכנה לחתום איתו על שום דבר. על פי התעקשות ישראל, נחתם ההסכם עם ממשלת לבנון. השקט המוחלט נשמר שנה שלמה. עד שיצאה ישראל למלחמת שלום הגליל, בתירוץ של ההתנקשות בשגריר בלונדון. ההצלחה בשדה הקרב גררה את ישראל להמשיך ולהמשיך, לכבוש את בירות, ואת הרי השוף, להמליך נשיא בנלבנון, להקלע למלחמת אזרחים עתיקה בין נוצרים לדרוזים, להיות נותן החסות לטבח בסברה ושתילה, לחנוך את פיגועי ההתאבדות במזרח התיכון, להנביט את הזרע שהצמיח את חיזבאללה, לנטוש בן לילה בעלי ברית מפוקפקים, לאבד לוחמים, להכניס את הצפון שוב למקלטים, ולסגת באישון לילה לגבול הבינלאומי.
שם, בלבנון, איבדנו את ההרתעה בפעם הראשונה.
מרבים להגיד כי המלחמה ב-2006 השיגה הרתעה, וכי לשמחתנו, כבר שש שנים שורר (בדרך כלל) שקט בגבול הצפון. ממעטים להגיד כי גם לפני המלחמה, מאז הנסיגה, שש שנים שרר (בדרך כלל) שקט בגבול הצפוני.
ההרתעה הישראלית אבדה ב-1991, כאשר סדאם חוסיין הפציץ את תל-אביב, וישראל לא עשתה דבר – לא כדי להתגונן ולמנוע ולא כדי להעניש. סדאם היה פורץ הדרך, החלוץ לפני המחנה. יתכן מאד שהמבצע לחיסולו (צאלים ב') היה סוגר את המעגל ומשיב את ההרתעה. יתכן מאד שתקיפת הכור ב-1981 פתחה את החשבון ובלעדיה לא היו נורים טילים על תל-אביב.
אם רוצים לדעת בדיוק מתי ההרתעה הישראלית עבדה הדרך פשוטה למדי. לבדוק מתי היה שקט. אבל לא שקט מדומה, כמו לפני יום-הכיפורים, ששימש להכנה ולהונאה. אז מישהו מוכן להרים את הכפפה?
נ.ב.
במלחמת לבנון הראשונה, ב-1982, הבטיח בגין, ראש-הממשלה, ארבעים שנות שקט. ככה שנשארו לנו עוד עשר.
מוזרויות
החמאס: "במידה ותושג הפסקת אש, יפסק הירי לעבר ריכוזים אזרחיים בישראל". כאילו דה? מה חשבתם? "גם אם תושג הפסקת אש, ימשך הירי לעבר ריכוזים אזרחיים בישראל"?
ישראל: "הלחימה בעזה תימשך כל זמן שחמאס ממשיך לירות". כאילו דה? ומה נעשה אם החמאס פתאום יפסיק לירות? נכנס קרקעית? נגביר את ההפצצות? כלומר, התנאים להפסקת אש מאד, מאד, (מאד) פשוטים - להפסיק את האש.
זרוענו הארוכה
"הופצץ המשגר שירה בשבוע שעבר על קרית מלאכי". כאילו דה? המשגר בא על ענשו ואפשר להרגע? ידנו הארוכה תשיג את המשגר? זאת פעולת נקמה?
הבהלה (לזהב)
יש סיפור ישן על הרבה מחפשי זהב שחיפשו במקום קטן וצפוף. החליט אחד מהם לפתור את הבעייה. הפיץ את השמועה שמעבר להר התגלה מרבץ זהב עצום. תוך יום החלה תנועה של כל מחפשי הזהב אל מעבר להר. והנה, גם האיש שלנו אורז את חפציו ויוצא לדרך. חברו, שידע על התחבולה שואל אותו למה גם הוא הולך. "מי יודע, משיב האיש, אולי השמועה נכונה".
הדיווחים על ההכנות לפלישה קרקעית נראים ונשמעים כמו מלחמה פסיכולוגית לגן-ילדים. כל כך ברור שאין כוונה אמיתית לשלוח כוחות לעזה. אבל מי יודע, אולי הממשלה תשכנע את עצמה.
לוחמה פסיכולוגית חייבת להיות מאד חכמה, לגמרי סמויה מן העין (כל ניראות שלה מעקרת אותה). היא חייבת להנתן במינון זהיר, כמו תרופה. בכל מקרה אחר - עדיפה כנות ואמינות מוחלטת. אבל האמת היא חומר עוד יותר מסוכן.
ואת קרתגו צריך להציל
הסיבה ה-י-ח-י-ד-ה למבצע קרקעי היא - להוכיח שאנחנו לא נרתעים ממבצע קרקעי.
כבר כתבתי אז זה, אבל כדאי לחזור על זה, לפחות פעם ביום.
עריכה: עוד משהו
מי התחיל
תמיד מתנהל ויכוח בשאלת המפתח - "מי התחיל"? עכשיו, (לראשונה?) הויכוח הוא על השאלה "מי הפסיק".
המצב הוא כזה. יש הסכמה על הפסקת אש. כמעט.
נשאר רק נושא אחד שנוי במחלוקת.
מי מהצדדים מבקש (מה מבקש? מתחנן (מה מתחנן? יורד על הברכיים)) הפסקת אש, ומי הצד שאולי, אחרי שישקול ויבדוק, יסכים גם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
