כל הדברים גדולים כקטנים

העיקר שלא דיברנו ולא חתמתנו על שום הסכם עם החמס. רק עם מצרים. התגשם החזון הישן - לא למדינה פלשתינאית! עזה, שנכבשה ב-67 הוחזרה סוף סוף למצרים.

האם ההסכם כולל גם את מצרים? האם מצרים אחראית שגם משטחה יופסק הירי לעבר ישראל? האם היא יכולה?

אלי ישי רוצה להחזיר את עזה לימי הביניים. האם לדעתו, שלטון החמאס, עדיין לא עשה את זה? (רק שאצל המוסלמים, חזרה לימי הביניים משמעו להחזיר עטרה לישנה). האם אלי ישי וש"ס, שגם הם רוצים להחזיר עטרה לישנה, לא מיישמים עלינו את דוקטרינת עזה – חזרה לימי הביניים?

האם מישהו מוכן לשכנע אותי שאת ההסכם שהושג עכשיו, עם הפסקת האש, אי אפשר היה להשיג קודם, לפני שבוע, חודש, שלוש שנים? רגע, שכנעתי את עצמי. ההבדל המשמעותי היחיד הוא מצריים. אז היה מובאראק. היום מורסי. אולי גם אצלם, רק הליכוד יכול להביא שלום. אולי המלחמה הנוכחית הייתה הכרחית, כמו שסאדאת (וגם אנחנו) היה חייב את יום-הכיפורים. אולי היה צריך לעשות מהלך של הקזת דם. משהו כמו טקס התבגרות בחברה השבטית.

כאן הרבה קולות קוראים להמשיך. שם, נדמה לי, לא.

אם בצד השני של הגבול שמחים יותר על סיום המלחמה, זה אומר שהם ניצחו? או שהם חטפו יותר חזק ושמחים שסוף סוף זה נפסק?

המדד להפסד-ניצחון שונה אצל הצדדים. כך יכולים שניהם לנצח בו זמנית. או להפסיד.

הציבור לא מרוצה. זה יבוא לידי בטוי בבחירות. איך? תזוזה ימינה. במקום לביבי יצביעו לליברמן.

מישהו מוכן להגיד בקול רם שלהשיג יותר זה בלתי אפשרי?

על ההרתעה – תראו לי אזרח אחד שפוחד מהמשטרה יותר מאשר מהמאפייה.

אלף טילים, אלף אזעקות, בכל המדינה, גם ללא פגיעה – זה טרור אפקטיבי. גם אם מישהו יגיד אחרת, זה לא משהו שאפשר לשאת.

ההישג – הפסקת אש. אבל אנחנו לא בטוחים שהשגנו אותו. למעשה, אף פעם לא נהיה בטוחים. כמו תיאוריה מדעית, שאפשר רק להפריך.

ההישג הגדול של הפסקת האש הוא הפסקת הירי, כלומר – הבעייה הגדולה מבחינתנו היתה הירי (עד כאן אני לא מחדש שום דבר). כלומר הושגה הרתעה נגד... ישראל. כלומר – יש מאזן אימה. זה טוב.

למי ששכח, כמו אל-קעידה שטופח על ידי ארצות הברית כדי להלחם ברוסים, כך החמס היה בן טיפוחיה של ישראל ככח נגד לאש"ף. הצליח לנו.

ההבדל הגדול והמשמעותי בין החמס לג'יהאד ולסלפים – החמאס הוא תנועה עממית, פוליטית רחבה וציבורית, כמו אש"ף בימי ערפאת. האחרים הם סתם ארגוני טרור.

ההסכם עם חמס כמעט זהה להבנות "ענבי זעם" בלבנון. חמס מתחייב לא לפגוע באזרחים. יהיה שקט כמו בלבנון. אני מאמין שיהיה שקט כמו בלבנון. אני מאמין שיהיה שקט כמו בלבנון.

אורי לוי, ערוץ1, הבוקר, בשיחה עם כתב בעזה (את שמו איננו זוכר. זה כבר לא סלימן א-שאפי), שתאר את תחושת המצוקה של הציבור בעזה, נדהם: "זה די מדהים שבצד השני חשים אותו הדבר".

אני לא זז בציר ימינה-שמאלה ולא מביע עמדה פוליטית. אני זז למעלה-למטה, בין הגלוי לנסתר, בפער בין הדברים כפי שהם ובין מה שאומרים ומדברים.

מותר כבר לדבר שטויות? הפסקת-תה זה כשמפסיקים הכל ויושבים לשתות תה. אז מה זה הפסקת-אש?

כולם חיכו לתמונת הנצחון. אולי חושבים על משהו כזה -

אני הייתי הולך על זה

כשנראה תמונה כזאת בעזה, זה באמת יהיה נצחון. איזה ניצחון.

___________________________________________________________________________________

הפלייליסט האינסופי